יש מקרים שדווקא כשנראה לנו שהצדק יושג והאזרח התמים ינצח, מסתבר אחרת, ממש כמו במקרה של הסטודנטית לפוליטיקה, פילוסופיה וכלכלה מאוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה, סופיה ספקטור.
על פי הדיווח של ה"דיילי מייל", הסטודנטית, שסובלת מהפרעת קשב, OCD ודיסלקציה, טוענת שהועזבה מהאוניברסיטה היוקרתית בטענה שנמנעו ממנה זכויותיה כסטודנטית מאובחנת כמו: מועדים מאוחרים או תוספות זמן שיאפשרו לה להתמודד עם קשיי הלמידה.
ספקטור טענה כי התנהלות האוניברסיטה גרמה לה לפגר בקצב וכי הגישה של האוניברסיטה בעלת ההיסטוריה של 752 השנים בנוגע למוגבלויותיה הייתה קשוחה מדי ולא סבלנית.
הסטודנטית הבריטית היא כמובן לא הסטודנטית היחידה שנאלצת להתמודד עם הפרעות הקשב והריכוז באקדמיה. סטודנטים מכל העולם צריכים להתמודד באופן יומיומי עם הקשיים והאתגרים שמציבה בפניהם הפרעת הקשב והריכוז, בכללם כמובן גם הסטודנטים הישראלים, אך האם האקדמיה בארץ באמת מודעת לקשיים ומסייעת לסטודנטים?
"העברתי לרכזת שמטפלת בנושא לקויות הלמידה את ההקלות שמגיעות לי, כמו: זכאות לתוספת זמן, שימוש במילונית במבחנים באנגלית, הקראת שאלות ובחינות בעל פה".
קרן, סטודנטית בשנה א' לתואר ראשון במדעי ההתנהגות, במכללה למנהל מסבירה כי כשנרשמה ללימודים, הוזמנה למרכז ליקויי הלמידה על מנת לקבל את ההקלות "גילו שיש לי דיסקלקוליה קלה והפרעת קשב וריכוז והמליצו לי על ריטלין בתקופת לימודים".
"קיבלתי הארכת זמן במבחנים, שימוש במחשבון ואישור לדף נוסחאות מותאם. בהמשך המרכז הציע לי חונך שילווה אותי ויסייע לי במהלך התואר".
ורד, בוגרת תואר ראשון בקרימינולוגיה וסוציולוגיה במכללת עמק יזרעאל, סיימה את לימודיה בהצטיינות. "קיבלתי הארכת זמן, דף נוסחאות מורחב, קורס אנגלית ממוחשב, מחשבון והקראת שאלון".
"בנוסף קיבלתי שיעורים פרטיים במהלך השנה וחונכת אישית שליוותה אותי במהלך הלימודים וסייעה לי לסגל מיומנויות למידה משלי", מסבירה ורד.
ובכן האם מתן הקלות לסטודנטים באקדמיה מקצר את התהליך אליו באמת הסטודנטים נזקקים?
מיכל מסבירה כי מאותו הרגע בו קיבלה את ההקלות המותאמות לה, הקשר בינה לבין הרכזת נותק "מאותו הרגע לא שמעתי ממנה. הייתי שמחה שהיה מישהו שילווה אותי בתהליך ויברר או יתעניין במצב שלי, משהו יותר אישי בסגנון של פגישות אחד על אחד".
במקרה של קרן שהחליטה שלא להיעזר בחונך שילווה אותה במהלך התואר, הסתבר כי זו הייתה טעות מרה "היום אני מצטערת על זה שלא התעקשתי. אם היה מישהו שמלווה אותי ונותן לי הכוונה פעם בשבוע, זה היה עוזר לי מאוד", מספרת קרן.
היא מוסיפה "עשיתי חמישה מועדי ב' מתוך תשעה מבחנים. בהתחשב שמדובר בשנה א' והכל חדש לי, זה קצת מובן אבל עדיין נראה לי לא תקין. אולי בעזרת חונך הדברים היו נראים אחרת".
בשונה מהן, קיבלה ורד בנוסף להקלות הרגילות, ליווי אישי במהלך התואר "היועצת של המכללה הייתה הכתובת לכל ההקלות שהייתי צריכה. כל כמה חודשים במהלך השנתיים הראשונות של התואר, היא ליוותה אותי בתהליך ודאגה לקצב ההתקדמות שלי", מסבירה ורד.
הדבר היחיד עליו לא קיבלה מענה היה נושא הבנת הנקרא בשלב המבחנים "חלק מהמרצים טענו שאם הם יסבירו לי את השאלה, הם עלולים לגלות לי את התשובה ומכיוון שלא הצלחתי להבין את השאלה עצמה, זה היה די מתסכל", נזכרת ורד.
"אני מעריכה שיש מקומות שיותר משקיעים בסטודנטים ויש כאלו שפחות ותמיד אפשר לשאוף לטוב יותר", מסבירה מנהלת היחידה לאבחון ולתמיכה בסטודנטים עם ליקויי למידה והפרעת קשב וריכוז, יהודית דנן מהאוניברסיטה העברית.
"אנחנו לא המדינה הכי רגישה לצורכי הפרט ולכן אני מאמינה שניתן לעשות יותר אם היו תקציבים ותשתיות". לדבריה של דנן אם התקציב גדול יותר, זה היה מאפשר תמיכה רחבה יותר לסטודנטים.
היא מסבירה כי ברגע שסטודנט בעל הפרעת קשב וריכוז נמצא בחדר אחד עם עוד 300 נבחנים הוא כבר בבעיה. "יש לבחון את הסטודנטים בחדרים שקטים, להקריא להם את הבחינות, לבקש ממרצים להתאים את הבחינות לכולם, כך שהבחינה תהיה נגישה יותר לסטודנטים בעלי הפרעות קשב וריכוז באמצעות כתב גדול ולהרחיב את השיח בין סטודנטים, מרצים ויחידת התמיכה של לקוי הלמידה".