כשחושבים על חיים סטודנטיאליים, מדמיינים קבוצה של אנשים שבמקביל ללימודים אקדמיים ועבודה, יוצאים לפאבים, מסיבות וחיים את החיים הטובים, אלא שקבוצה של סטודנטים החליטה לוותר על כל זה ועברה לגור בעיר לוד, המזוהה כעיר מוזנחת עם בעיות וקשיים רבים. למה להם לעשות את זה ומה בכלל יש לעשות בלוד?
למה לוותר על החיים הסטודנטיאליים המהנים?
נו באמת, מי עוזב את תל אביב לטובת לוד?
לפני כשלוש שנים, עם תום המחאה החברתית, הוקמה קהילת סטודנטים בעיר לוד של התאחדות הסטודנטים, אבל מי חשב שסטודנטים ירצו לעבור לגור שם? דירת שלושה חדרים מרווחת ומשופצת, כולל חניה במחיר של 2,000 שקלים בחודש, איך זה נשמע? כנראה מספיק טוב כדי שסטודנטים ירצו לעבור לשם.תחילה עברו כמה עשרות סטודנטים לתקופה קצרה, עכשיו הם מאות והם לא רוצים לעזוב ואפילו מביאים לשם חברים ובני משפחה, איך זה קרה?
מיה לחוביץ (26), סטודנטית ללימודי משפטים וממשל במרכז הבינתחומי הרצליה, עבדה כברמנית והשכירה דירה בתל אביב, לכאורה חיים תל אביביים טיפוסיים, אבל זה לא מה שהיא רצתה. לחוביץ מצאה את עצמה מעתיקה את חייה לעיר לוד, "זאת אחת ההחלטות הטובות שעשיתי", היא משתפת, "חיפשתי קרקע לעשייה חברתית וזה היה חסר לי בתל אביב".
דניאל אמיר (26), סטודנטית ללימודי עיצוב תעשייתי במכללה הטכנולוגית HIT, החליטה לפני שנה גם היא לעבור ללוד. "עדיף שאתנדב, אקבל מלגה ואעשה משהו למען החברה הישראלית, מאשר שעבוד כמלצרית ואתקיים מטיפים", אומרת אמיר שמרוצה גם היא מבחירתה.
"אין פה מקומות בילוי", אז מה יש?
מעבר לתחושת הסיפוק בעקבות התרומה לקהילה, אחת המטרות העיקריות של הפרויקט, הייתה לשנות את תדמיה של העיר לוד, אך עם כל היופי שבדבר, מה יש לסטודנטים לחפש שם? פאבים לא תמצאו, גם לא בתי קולנוע ומסיבות? בכלל לא באופק. "אין פה מקומות בילוי", מודה יובל בדולח (30), שגר בלוד כבר שלוש שנים וחצי, "אבל אנחנו מייצרים כאלה, הקמנו פאב, בית מדרש ויש לנו צוות שמפיק פה פסטיבל סרטים. יש כאן כל כך הרבה אירועי תרבות שהלוואי והייתי מצליח להגיע למחצית מהם".
אלכס (27), סטודנט ללימודי כלכלה וניהול באוניברסיטה הפתוחה, עלה לארץ לפני 17 שנה וגדל בלוד. הוא התלבט בין אם לעבור לתל אביב או להישאר בלוד, "אני בחור של מסגרות, חיפשתי קהילה וחברים וזה מה שגרם לי להישאר כאן", הוא מספר.
"גם ככה לימודי התואר הם עמוסים, אז אנחנו לא מוצאים את עצמו יוצאים יותר מדי", אומרת אמיר. "אני לא מרגישה מחסור בפאבים, כי אנחנו כל הזמן יושבים אחד אצל השני. אנחנו מאוד מגובשים בתוך הקהילה, מעולם לא קרה שלא מצאתי שותף לעשות משהו", היא מוסיפה.
"יש לנו כאן פעילויות יותר מוסריות כמו טיולים ותרבות צעירה", אומרת לחוביץ, "אנחנו עושים ומארגנים את זה בעצמנו".
"בתור מישהו שגר פה בעבר, אני רואה שינוי"
על פניו, נשמע כי מעבר ללוד היא חוויה מרתקת ומוסרית בפני עצמה, אך בואו לא נשכח כי לוד לעיתים מזוהה כעיר פשע מוזנחת ומסוכנת. "הדימוי אולי נשאר", אומר בדולח, "אבל מעולם לא נתקלתי בסיפור של תקיפה, פשע או גניבה". "בתור מישהו שגר פה בעבר, אני רואה שינוי", מודה אלכס, "יש פה שינוי תרבותי חברתי, שסוחף פה הרבה מאוד אנשים".
היה נדמה כי הסטודנטים יעדיפו להשתלב עם הצעירים שגרים בסביבה, אך בפועל, הם מוצאים את עצמם נקשרים לאוכלוסייה המקומית. לחוביץ, שעברה לגור בלוד עם בן זוגה, משתפת, "כשגרתי בעיר הגדולה רמת האינטראקציה עם המוכר בסופר הייתה מאוד מינימאלית, כאן הקשר הוא מאוד אישי אנחנו עושים שיחות עם המוכר בסופר או עם הירקן", משתפת לחוביץ.
"גרתי שלוש שנים בהרצליה והכרתי שכנה אחת שגבתה את דמי וועד הבית", מספר בדולח, "כאן אין שכן בבניין שלי או לידי שאני לא מכיר, זאת עיר סופר חמה".
