חלומה הנצחי של כל אמא בישראל הוא שלפחות אחד מילדיה יסמיים לימודי משפטים ויהפוך לעורך דין מצליח מהשורה הראשונה. אז נכון שגם אותו חלום תקף גם למקצועות הרפואה וההנדסה שנתפסים כמקצועות בעלי אבק כוכבים, אך האם כל הנוצץ הוא זהב? במקרה של לימודי משפטים, הבוגרים נותרים בעיקר עם אבק.
בשונה מפריחתו של ענף ההיי טק שנמצא בעלייה עשורים האחרונים, מסתמן כי שוק עורכי הדין בישראל מוצף מתמיד. לאחר שסיימו את התואר הנחשק ועברו את בחינות ההסמכה והלשכה, מתרוצצים המתמחים ממשרד למשרד ומקבלים באופן עקבי סירובים למשרה שעמלו בשבילה כל כך קשה במהלך התואר, מה הסיבות לכך וכיצד מתמודדים הבוגרים?
האם התואר שעמלתי עליו כל התקופה, לא שווה את זה?
עורך דין בעל ניסיון? המשרה שלך
מיכל (שם בדוי), בוגרת תואר ראשון במשפטים ומנהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב, מחפשת משרד עורכי דין להתקבל אליו במשך ארבעת החודשים האחרונים "שוק עורכי הדין כיום מוצף וכדי להתקבל למשרד נחשב, אתה צריך להיות חריג ולהביא איתך אקסטרא. אם זה תואר אקדמי נוסף, פעילויות התנדבויות שונות או עשייה חברתית במהלך התואר. אתה צריך לקשט את קורות החיים שלך בפעילויות יוצאות דופן וגם אז, מרשימים ככל שיהיו, ברגע שיגיע עורך דין בעל ניסיון 'כוכב בתחומו', הוא יהיה זה שייבחר ויקבל את המשרה". גיא (שם בדוי), בוגר תואר ראשון במשפטים ותקשורת בהצטיינות באוניברסיטת חיפה, מסביר כי הקושי הרב בו נתקלים הבוגרים סביב מציאת משרה, ברור גם למעסיקים ולחברות ההשמה, "בתקופה הנוכחית כל מי שמחפש משרה בחודשים האחרונים נתקבל בבעיה. אחת הסיבות לכך היא שאין יותר מדי משרות פתוחות, מה שנאמר נאמר לי גם במשרדי ההשמה וגם על ידי המראיינים עצמם. החיפוש אחר עורכי דין של שנה ראשונה הוא מועט, בהשוואה לסיכויים הגבוהים להתקבל למשרד במידה ואתה מגיע עם ניסיון של שנתיים בתחום".
לדבריה של מיכל, המצב הנוכחי בו היא נמצאת מרגיש כמו מלכוד, מאחר ולא קיימת מדיניות מצד משרדי עורכי הדין סביב גיוס צעיר של בוגרים שזה עתה סיימו, "להתקבל למשרד שהאג'נדה שלו היא לגייס עורכי דין צעירים זה ממש לא מובן מאליו. רוב המשרדים שאני ספציפית רציתי להתקבל אליהם, משאירים את המתמחים שהתמחו אצלם בתקופת הסטאז' ולכן אין להם צורך בעורכי דין צעירים, או לחלופין המשרדים הנוספים שבכלל לא מעוניינים בגיוס מתמחים צעירים שמחפשים להיכנס למשרה".
פרישה מוקדמת? תתפלאו אבל יש גם כאלה. לדבריה של מיכל, כתוצאה מייאוש אחר חיפוש המשרה הנחשקת, חלק מבוגרי משפטים החליטו לוותר עוד לפני שהתנסו או טעמו מהמקצוע "יש כאלו שמתחילים לפזול לכיוונים ומקצועות אחרים, כתוצאה מזה שעדיין לא התקבלו למשרד, או כאלו שהקיזו דם מהמקצוע והחליטו לפנות לתחום אחר, אם זה ייעוץ אסטרטגי או תפקידים שונים בחברות היי טק למשל".
בימים אלו, מיכל ממשיכה ללכת לראיונות עבודה ובמקביל גם חותמת אבטלה בלשכת תעסוקה, אמנם, לדבריה לא מדובר בהפתעה, "העובדה ששוק עורכי הדין רווי אינה חדשה לי, אך ברגע שבו אתה מגיע פתאום להתמודד עם הבעיה על בשרך, התחושה וההתמודדות היא קשה".
בשבוע האחרון הצליח גיא למצוא משרד לעבוד בו, זאת לאחר חודשים של חיפושים בלתי פוסקים. "מה שיותר השפיע עלי בתקופה הזו היא חוסר הוודאות וצריך לעשות הכל כדי למצוא עבודה, אם זה לעבוד על קורות חיים, להגיש המלצות, מכתבי פנייה ברמה מאוד גבוהה וכמובן להפעיל קשרים למי שיש".
"אני יכול להעיד על עצמי באופן אישי, כי מצאתי את המשרה שלי דרך ניסיון פרטי של שליחת קורות חיים ולאו דווקא דרך חברת ההשמה".
צדק והגינות? לא בבית ספרם
ידעו שהמצב כל כך קשה עוד לפני תחילת התואר?
האם צפוי שינוי בעתיד לבוגרי משפטים?
הגיע הזמן להודות באמת ולהכיר בעובדה שמצבו העתידי בקרב ענף עורכי דין אינו מזהיר במיוחד. עורך דין אלמוג גפני, מנהל יחידת עורכי דין צעירים ממחוז תל אביב והמרכז, מסכים עם הקביעה כי קיים כרגע משבר בתחום. "זה לא סוד שהשוק כיום מוצף בעורכי דין וככל שהשוק מוצף, המשרות פוחתות, ובהתאם גם השכר".
כאמור, בכל מחזור של בוגרי משפטים מוסמכים בין 4,000 -3,000 עורכי דין בשנה ולכן המשימה מורכבת. "צריך להבין שלמצוא עבודה לכל הבוגרים היא משימה כמעט בלתי אפשרית" מחדד גפני.
ומה לגבי הובלת שינוי? גפני משיב כי "כיחידת מחוז עורכי הדין הצעירים, אנו מנסים להוביל רפורמה בנוגע לשינוי מבחני ההסמכה וליצור מצב שהסינון יהיה משמעותי יותר, כזה שייבחן ידע משפטי ולא שינון תקנות וחוקים". יתכן ושלב סינון מסוג זה, יביא להורדת כמות בקרב עורכי הדין ויגרום לאיזון בין הביקוש וההיצע בעתיד.
בנוסף, מספר גפני כי בהמשך למצב הנוכחי, היחידה יצאה בפרסום נרחב לאלו שהולכים ללמוד את המקצוע, בכדי לנפץ לחולמים את האשליה שעם סיום ההתמחות הם עתידיים להיכנס למעגל העבודה בתנאים מצוינים. "אנחנו לא נמנע מהסטודנטים ללכת ללמוד משפטים מאחר ומי שמעוניין במקצוע - שילך וילמד.
"אנחנו רק מציגים את המציאות שקיימת בפועל וכך גם להרתיע בפניהם לקראת העתיד שמחכה להם בסוף המסלול. לאחר תואר והסמכה של ארבע וחצי שנים, על הסטודנטים לדעת לאיזה מצב הם עלולים להיקלע".
למרות שמדובר בדרך לא פשוטה, גפני מאמין כי מי שיהיה טוב וידבוק בנכונות להשתלב במעגל העבודה, ימצא משרה ויצליח בתחומו. "השאלה היא האם יש את אורך הרוח הזה? אנשים מחפשים עבודה במשך חצי שנה וזה הופך את המצב לבעייתי".
אז אין תקווה?
