כמה פעמים אמרתם לעצמם שמעכשיו אתם נכנסים לכל שיעור, שממחר אתם מתחילים לקרוא מאמרים ושתלמדו לכתוב סיכומים לבד? ובכן, בכנות, האם זה קרה?
תקופת המבחנים גורמת לכולם להבין שאם לא לומדים לכל אורך הסמסטר, מתקשים להצליח. פתאום הסיכומים הם האוצר הכי יקר, המאמרים הרבים שיש לקרוא מביאים לידי תסכול והחומר הלימודי נראה מסובך מתמיד. ברגעי משבר כאלה כולם מבטיחים לעצמם את אותו הדבר: החל מסמסטר הבא אני לומד כמו שצריך. מצטערים לאכזב, אבל לרוב זה לא קורה, רשימת השקרים הכי מוכרים.
לומדים באמת? או שעושים את עצמכם?
סמסטר הבא אני קורא את כל המאמרים
בשיעורים האחרונים המרצה ממקד ומחדד מה יהיה החומר הלימודי ומוסיף את כל המאמרים שדנו עליהם במהלך השנה. רגע, מאמרים? היה צריך לקרוא מאמרים? מסתכלים בסילבוס ומוצאים רשימה של 24 מאמרים באנגלית ושומעים את המרצה אומר שמי שהיה בשיעור וקרא את כל המאמרים לאורך השנה זה מספיק. ומי שלא היה בשיעור? המרצה מוותר על שני מאמרים ואומר שמספיק לקרוא רק 22 מתוכם, איזה ייאוש, סמסטר הבא מגיעים מוכנים.מהשיעור הבא אני מסכם כל מה שהמרצה אומר
המלחמה על סיכומי שיעור יכולה להיגמר בריבים ותככים רבים בין כולם. יש כאלה שחולקים את הסיכומים שלהם ויש כאלה ששומרים אותם לעצמם מהסיבה שהם כתבו והתאמצו ולכן זה שלהם בלבד. וגם אם מצליחים להשיג סיכום, אם הוא לא מספיק טוב קשה ללמוד למבחן ולהצליח בו כראוי. בשלב מסוים מתחילים להשוות בין מחברות ולהבין אם חסר חומר, ואז התסכול מגיע 'אם רק הייתי רושם בעצמי..'.
חברויות רבות מתפרקות בגלל הסיכומים
מהיום אני לא מחסיר אף שיעור
מכירים את ההבטחה הזאת? אומרים את זה כשמבינים עד כמה מסובך החומר הלימודי וכמה קשה ללמוד את החומר למבחן לבד. פתאום מצטערים על הרגע הזה שהפייסבוק היה נראה יותר אטרקטיבי ושהמשחקים במחשב הוציאו מריכוז. מבזבזים זמן ואנרגיות כדי להבין נושא קטן ושולי בחומר, כשבעצם כניסה לשיעור והתרכזות במהלכו הייתה פותרת את כל הבעיה. ולמרות זאת, סמסטר הבא חוזרים על אותה הטעות.מחר אני לומד כל היום
בזמן הלמידה יש הרבה דברים אחרים שמעדיפים לעשות במקום ללמוד. בשלב מסוים לא מצליחים לעמוד בפיתוי: רואים תמונה של כל החברים מבלים, נוטשים את הסיכומים, מצטרפים לחגיגה ומבטיחים שמחר לומדים כל היום. ביום אחד מעמיסים כמות של חומר לא הגיונית ונחושים שזה אפשרי, האם זה נכון? ובכן, למידה אינטנסיבית לא תמיד אפקטיבית, מדיי פעם צריך לתת למח לעכל את החומר ולשנן אותו.
נצא עם החבר'ה, מחר נמשיך ללמוד
למבחן הבא אני לומד שבועיים מראש
קרה לכם שהתחלתם ללמוד יומיים לפני המבחן והתאכזבתם שלא התחלתם כבר לפני? פתאום מבינים שקשה ללמוד את החומר בכל כך קצת ימים ומבטיחים שלמבחן הבא תלמדו הרבה זמן לפני, כדי שניתן יהיה לחלק את החומר וללמוד כל יום קצת. ואז זה מגיע, ביום הראשון מוותרים לעצמכם, ביום השני מבטיחים שמחר מתחילים וביום השלישי כבר עייפים ואז שוב זה קורה, המבחן בדיוק עוד יומיים.בפעם הבאה אני עובר על המבחן פעמיים לפני שאני מגיש
רגע קבלת הציונים הוא לא פחות מורט עצבים מתקופת המבחנים עצמה. כולם מעבירים ברשת הודעות שהמרצה פרסם ציונים, נכנסים לממשק לראות מה הציון ומתאכזבים קשות. פותחים את מחברת הבחינה ולא מאמינים לציון הסופי, הערות המרצה הן צודקות והאכזבה היא גדולה. לא משנה כמה לומדים, ברגע המבחן נמצאים בלחץ ולפעמים מחסירים פרטים חשובים ואז מבינים כמה זה חשוב לעבור על המבחן בשנית לפני שמגישים אותו. כמה זה חשוב לראות שהתשובות הן אכן מלאות, מדויקות וברורות ואם רק הייתם משקיעים עוד טיפה הציון היה נראה אחרת.
איך כתבתי כל כך הרבה שטויות?
