אם אתם נוהגים לישון כל לילה שמונה שעות שינה והמיטה היא המקום האהוב עליכם, השתתפות בפרויקטים הבאים אינה בגדר המלצה עבורכם. עבודה של ימים כלילות תחת לחץ אטומי של זמן היו רק חלק משם המשחק של המיזמים הבאים.
אין כניסה לעייפים
שם הפרויקט: 48 שעות
צליל תמים (26), סטודנט בשנה שלישית לתקשורת וקולנוע בסמינר הקיבוצים, לא העלה על דעתו כי לאחר 24 שעות ללא שינה, יצטרך לתת הוראות בימוי לכוכב ילדותו דודו זר. מטרת הפרויקט: "מדובר על פרויקט בינלאומי שעובר ממדינה למדינה כשהרעיון הוא להפיק סרט של שבע דקות ב- 48 שעות. כשאני אומר סרט אני מתכוון להכל: תסריט, ליהוק, בימוי, צילום ועריכה. בנוסף יש הגבלות קבועות לכל קבוצת משתתפים, חייבים לשלב בסרט חפץ שנבחר מראש, שורת דיאלוג ודמות שתופיע כחלק מהעלילה.
"לאחר הגרלת הז'אנרים הקבוצה שלי קיבלה מחזמר, זה דבר ממש מסובך כי אתה צריך להלחין ולחבר מילים שיתחברו וייצרו רצף של עלילה. הצלחנו למצוא מוזיקאי שהסכים להלחין לנו את התסריט ב- 24 שעות והתחלנו ללהק שחקנים".
"בשעה חמש לפנות בוקר הבנתי שנותרנו ללא הדמות הראשית, זה היה ממש מלחיץ כי בנוסף לכל היינו צריכים למצוא מישהו שיודע לשיר. לאחר הרעיון של המפיקה להביא את דודו זר שיהיה השחקן הראשי ושכנועים בלתי פוסקים הוא הסכים. מצאתי את עצמי מול הגיבור ילדות שלי דודו זר, מנסה ללמד אותו כל השירים שכתבנו במשך שעה, זו הייתה חוויה מדהימה".
"הגענו לשלב העריכה באפיסת כוחות אחרי שלא ישנו 30 שעות ודייקנו בדד ליין ההגשה בסינמטק. לאחר שהקבוצה שלנו עלתה לגמר, זכינו בפרס סרט הפולחן בתחרות".
מספר שעות ללא שינה: "30 שעות, אתה מגיע למצבים שאתה צריך לתפקד ולהיות מרוכז ואתה הוזה, זה הרגיש כמו חצי חלום. אנשים מהקבוצה נרדמו בכל סיטואציה אפשרית גם במהלך הצילומים.
האם הפרויקט הצליח כמו שרצית: "כן, ההשתתפות בתחרות הייתה מאוד מוצלחת, אני בטוח אעשה את זה שוב".
3,2,1, אקשן
דודו זר על בסרט ירוק של ים
שם הפרויקט: גוף תאורה בהשראה של חרק
'עזרה מכל הבא ליד' היה המוטו על פיו פעלה הסטודנטית מור לוי בהגשת הפרויקט שלה בעיצוב. לוי בוגרת התואר בתקשורת חזותית Bdesign במכון הטכנולוגי חולון, ריכזה את כל עבודתה למשך לילה אחד, בו סיימה להדביק ארבעה טון של קרטון ביצוע. מטרת הפרויקט: "הייתי צריכה לייצר גוף תאורה שההשראה הויזואלית שלו תהיה חרק לפי בחירה תוך ארבעה ימים. בחרתי בשפירירית כי היא הייתה נראית לי החיה המתאימה ביותר לפרויקט וכך חקרתי את השפירירית על כל היבטיה, אם זה מערכות רביה, המראה, והתכונות הייחודיות שלה".
"המטלה שלי הייתה לבנות גוף תלת ממדי המשמש כאובייקט תאורה והחלטתי לבנות אותו מקרטון ביצוע כי רציתי להביא לידי ביטוי עבודה בשכבות. המודל הסופי והאחרון שלי נבנה בלילה אחד, הוא כלל כמות של ארבעה טון קרטוני ביצוע, מודבקים אחד על השני".
"בשעות שונות במהלך הלילה הגיעו הרבה אנשים לעזור לי במשימה, אמא שלי, הבן זוג שלי וגם חברות שעזרו לי עם הגזירות וההדבקה. ממש פחדתי שהעבודה לא תספיק להתייבש עד ההגשה אבל בסוף זה הסתדר".
מספר שעות ללא שינה: "נשארתי ערה במשך 36 שעות זה היה ממש מתיש. אך במהלך ההגשה בכלל לא הרגשתי עייפות. הייתי במתח מטורף מהביקורת של המרצים".
האם הפרויקט הצליח כמו שרצית: "כן הייתה הגשה טובה והביקורות היו מעולות. במהלך הביקורת נאמר לי שאולי אני צריכה לשקול להחליף מסלול לעיצוב מוצר, אך בחרתי להישאר בתחום העיצוב הגרפי".
פרויקט השפרירית
בכלל לא הרגשתי עייפות
שם הפרויקט: שבוע סדנת אמן אורח
אילונה גבעון, (26) סטודנטית לשנה רביעית במסלול האנימציה במכללת ספיר הרגישה שהדירה שלה הפכה לחדר מלחמה במהלך הסדנה, בייחוד שלא ישנה במהלך ארבעה ימים ולילות. מטרת הפרויקט: "הפרויקט מתנהל כל שנה ב' לסטודנטים של אנימציה. זו בעצם סדנת אמן אורח שנמשכת שבוע כאשר מגיע למכללה אנימטור ידוע מהארץ או מחו"ל ומקיים מפגשים עם הכיתה. בשלושה הימים הראשונים של הסדנה מתקיימת הדרכת לימוד בה הוא מלמד את שיטת העבודה של ולאחר מכן מקבלים תרגיל אנימציה המחולק לקבוצות".
"בשנה שבה השתתפתי בפרויקט, מחלקת הפסקול של ספיר שיתפה איתנו פעולה, מה שבעצם הפך את הפרויקט למגביל אך יותר מאתגר".
"מהרגע בו יצאנו לדרך נותרו ארבעה ימים מלאים סביב השעון, היינו צריכים לחשוב על תסריט, להכין סטורי בורד, לחלק את עבודה בינינו, לבחור טכניקה, זה יכל להיות סטופ מושן או פיקסלצייה, אפטר אפקט או תלת מימד. היינו צריכים לצלם ולהכין את האביזרים עד יום שבת, בו מתבצע שלב העריכה. באנימציה זה השלב הקריטי מבין כולם בגלל שהרוב נקבע שם".
"אין ספק שהלחץ של הזמן ממש הורגש, התחילו בינינו חילוקי דעות וויכוחים שמלמדים אותך בסוף שאתה חייב להתפשר. הפרויקט הזה הוציא ממני את כושר האלתור, הייתי חייבת להיות מקורית ככל שניתן".
מספר שעות ללא שינה: "במשך ארבעה לילות לא ישנתי. בגלל שפרויקט נעשה בדירה שלי, אף אחד לא ישן באופן רציף ואם שמתי את הראש זה היה רק לכמה שעות. אני חושבת שהחוסר שינה עשה גם הרבה דברים חיוביים, הבנתי שהגוף והראש שלי עבדו יותר טוב ממה שחשבתי, זה גרם לתחושת אדרנלין משוגעת".
האם הפרויקט הצליח כמו שרצית: "לא ממש. זה הצליח כמו שרציתי מבחינת החוויה והלמידה. למדתי המון טכניקות ולעבוד בשיתוף פעולה, אך המוצר המוגמר לא עמד בציפיות שלי ושל חברי לקבוצה".
שינה זה לחלשים
שם הפרויקט: פרויקט מרקחה
מיכל זגורי, (27) סטודנטית שנה שלישית במחלקה לעיצוב תכשיטים במכללת שנקר, לא האמינה כי העבודה עם סטודנט מהנדסה תעשיה וניהול וסטודנטית מתקשורת חזותית תוביל למוצר ייחודי ומוצלח תוך ארבעה ימי עבודה בלבד. מטרת הפרויקט: "המיזם מתקיים כל שנה והוא מיועד לתלמידי שנה שלישית בשנקר. הרעיון הוא לעשות מקרחה, כלומר ליצור עבודה משותפת של מעצבים ומהנדסים יחד".
"אני השתייכתי לקבוצה שנקראת 'להכניס את השמש הביתה' והנושא הספציפי שלנו היה כשטכנולוגיה פוגשת אמנות. במשך שלושה ימים היינו צריכים לעבור תהליך עיצובי וטכני בצורה הכי מהירה שיש. הקבוצה שלי הייתה מורכבת מסטודנט מהנדסה תעשיה וניהול, סטודנטית מתקשורת חזותית ואני שמגיעה מהמחלקה לעיצוב תכשיטים".
"בזמן המיזם היינו צריכים להחליט על רעיון משותף, לבחור דרך הגשה מקורית וחדשנית ומיד לעבור לשלב הביצוע. הרעיון היה לבנות מיצג בצורה של דומינו, בגובה של בן אדם. ביום הראשון ישבנו על הרעיון הכללי, ביום השני סגרנו רשימת חומרים שהיינו צריכים להשיג בתקציב דל, וביום השלישי התחלנו בשלב ההקמה".
"העבודה בסוף היום לא נפסקת, במהלך הלילה המשכנו את הארגונים, והטלפונים. היינו חייבים לוודא שיש לנו את כל מה שדרוש ליום המחר. ברגע שאתה יודע שיש דד ליין ביום רביעי בבוקר- אתה חייב לעמוד בזה ולהיצמד לתכנית העבודה שלך".
מספר שעות ללא שינה: "יום לפני ההגשה ישנתי ארבע שעות, אין ספק שהפרויקט הוציא ממני הרבה אנרגיות, מאמץ, חשיבה ועבודה בצוות. זה לא תמיד דבר קל אבל זה היה ממש מאתגר".
האם הפרויקט הצליח כמו שרצית: "כן, הוא הצליח וגם זכה להרבה ביקורות טובות. האומנות אכן פגשה את הטכנולוגיה ויצאנו מרוצים ומלאים סיפוק".
שטכנולוגיה פוגשת אמנות
