"בריחת מוחות" מהאוניברסיטאות היא לא תופעה חדשה, אלא שלמוסדות הציבוריים יש בעיה נוספת - ירידה בפוטנציאל נרשמים לטובת המכללות.
אם פעם צעירים אחרי צבא רצו ללמוד אך ורק באוניברסיטאות, הרי שבשנים האחרונות הולך ונשחק עד דק דימוי האוניברסיטאות. מנתוני המועצה להשכלה גבוהה לשנת הלימודים תשע"ג, עלה כי 66% מהצעירים בחרו ללמוד את התואר הראשון שלהם במכללות. נתון זה איננו חד פעמי והוא ממשיך מגמה שהחלה כבר לפני מספר שנים.
ההעדפה להתחנך במכללה לא באה לידי ביטוי אצל סטודנטים בכל תחום לימודים, אבל המגמה מצביעה על מסר מהותי וכללי יותר - יש לצעירים צורך להיות מחוברים למה שמתרחש בשוק העבודה ואין להם עניין בקורסים שעוסקים בתיאוריה ובראייה הפילוסופית של המקצוע, במקום לעסוק בתכלס.
כשרוצים לדבר את שפת המקצוע
מעיין הראל (27) התחיל את דרכו האקדמית כסטודנט להנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב, בטרם עבר להנדסה מכנית במכללת אפקה. "אין אוניברסיטה ששמה הולך לפניה בתחום ההנדסה ובאוניברסיטת תל אביב הרמה מצוינת, כך שלא ראיתי סיבה לנדוד למקומות אחרים", הוא מסביר את ההחלטה. משנכנס אל הקמפוס והפך לסטודנט מין המניין, הראל התרשם מהאווירה הסטודנטיאלית באוניברסיטה, "נהניתי מהחיים, לשבת על הדשא, ימי הסטודנט וכל המסביב", הוא אומר, "אבל הלימודים עצמם הם קשים מבחינה לוגיסטית".
לדבריו, התחושה היא שאתה עוד אחד ממאות סטודנטים, מספר תעודת זהות ולא בנאדם ואחת המסקנות הכי גדולות שלי זה שאם אתה לא מסוגל לשבת על התחת וללמוד אין לך סיכוי להצליח", הוא מתאר.
"הייתי יושב באודיטוריום בשורה עשירית עם עוד 100 סטודנטים, ואין דרך לראות את הלוח, לשאול שאלות או לתקשר עם המרצה", הוא מוסיף. "בגלל שזו אוניברסיטה ותיקה הכל ישן ומשומש, מעבדות, כיתות ואמצעי לימוד, ואין את אותן הקצאות, דאגה ותשומת לב מהמרצה לסטודנט, כי צריך לחלק את תשומת הלב בין כולם".
הראל מציין שבבחירת מוסד לימודים יש שיקולים נוספים, שעולים בחשיבותם על היתרונות הברורים של האוניברסיטה על פני מכללה. "אחד הדברים שאני אומר למתעניינים, זה שבאפקה אתה נמצא במקום שכל מי שסובב סביבך מדבר הנדסה. הקימו את המכללה כדי לקדם את תחום ההנדסה וגם המרצים נבחרו בקפידה כדי ללמד סטודנטים ולא מעבר לזה - בכל בעיה שמתעוררת עם מרצה המכללה מאוד קשובה, הכיתות לא עולות על 30 סטודנטים, המעבדות חדשות, המקום קטן ואינטימי".
''כולם מדברים הנדסה''. מכללת אפקה
''האוניברסיטה מיושנת ולא מציאותית''
מורן (שם בדוי), התקבלה למחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן גוריון, אבל לפני שהחלה את תהליך ההרשמה התחרטה ובחרה להחליף את המוסד וללכת ללמוד במכללת עמק יזרעאל. "בן גוריון הוא מוסד אקדמי נחשב, וידוע בחיי החברה המעולים שבו", היא מספרת, "זה היה לי כל כך ברור שאלמד שם, שאפילו לא טרחתי לבדוק מה כוללת תכנית הלימודים. וכשעשיתי את זה הבנתי שאני הולכת ללמוד דברים שאני בכלל לא אוהבת". במכללת עמק יזרעאל מצאה מורן את מה שחיפשה: לימודי תסריטאות, וידאו, רדיו וסדנאות בשיווק ובעריכת פוטושופ. "במכללה זוכים להתנסות בדברים שלא פוגשים באוניברסיטה", הוסיפה, "באותו זמן לא חשבתי על ההשפעות של המעבר למכללה ולא הרגשתי שזה יכול להיות לרעתי. אני לא יודעת אם תואר אוניברסיטאי היה פותח לי יותר דלתות, אבל אני יכולה לומר בביטחון שהיום כולם מוצאים יתרון בלימודים המעשיים של המכללות".
כך קרה גם לגלית (שם בדוי, 25), שאיבדה עניין בלימודי תקשורת אחרי הסמסטר הראשון באוניברסיטה. "רציתי מוסד אוניברסיטאי שנחשב יותר ממכללה ואפשרות להמשיך לדוקטורט", היא מספרת, "אבל השתעממתי, הרגשתי שזה פחות תואם את המציאות ויותר מיושן - הדיונים הם פילוסופיים והמרצים יותר אנשי אקדמיה ופחות אנשי עבודה. יותר מהשם של המקום, הייתה חשובה לי התועלת וההנאה".
מהאוניברסיטה היא עברה ללימודי מנהל עסקים במכללה למנהל. "האנשים באוניברסיטה היו הרבה יותר איכותיים מבמכללה, ויש להם אפילו תפקידי מפתח בתעשייה", היא מודה, "אבל במכללה המרצים טובים, הכל חדש ומפואר, עם שטיחים שולחנות מעץ כיסאות אורתופדיים, וההתמקדות היא במעשה ולא בתיאוריה".
נשארו מאחור. האוניברסיטאות
''מכללה ואוניברסיטה: שני מוצרים שונים''
ראש אגף שיווק ותקשורת באוניברסיטה העברית, עפרה אש, מודעת לחסרונות הרבים שצעירים מוצאים בלימודים באוניברסיטה, אבל רוצה להזכיר להם במה האוניברסיטה דווקא מצטיינת. "עבדתי בעבר במכללה האקדמית תל אביב-יפו, ואני מכירה טוב את עולם המכללות", היא אומרת. "יש הבדל מאוד גדול בין האוניברסיטאות למכללות, ובעיקר הפרטיות שבהן, אלו כמעט שני מוצרים שונים לחלוטין".
אש מזכירה שהעדכניות נולדת בתוך המחקר האקדמי ומגיעה אחר כך לתעשייה, ומכיוון שלמכללות אין מחקר, הן לא יכולות להיות מעודכנות ורלוונטיות יותר. מעבר לזה, "אנחנו נמצאים בעולם שמתקדם במהירות, וכדי להבין אותו צריך ידע במגוון של תחומים, והאינטר-דסיפלינריות קיימת רק באוניברסיטה, בה אפשר ללמוד טבע עם חברה, רפואה ורוח, פילוסופיה ופיזיקה, מדעי המחשב ובלשנות". לדבריה, מי שילמד את שני התחומים האלו, למשל, יהיה איש הייטק ותוכניתן מצוין.
ומה עוד יש באוניברסיטה שהמכללה לא יכולה לספק? "באוניברסיטה מקבלים הרבה כלים של חשיבה ושל התמודדות אינטלקטואלית וקוגניטיבית. האקדמיה שמה על זה דגש כי אנחנו בטוחים שזה יגרום לצעירים להתמודד טוב יותר עם היום-יום ביציאה לשוק העבודה", מוסיפה אש.
אז מה בכל זאת מושך את האוכלוסייה המלומדת למכללות? אלי קובלר, בוגר תואר ראשון של האוניברסיטה העברית מנסה להסביר. הוא לא יכול לומר שהוא מתחרט על הלימודים באוניברסיטה, אבל את התואר השני שלו הוא יעשה במרכז הבינתחומי, או בחו"ל.
לדבריו, התכנית במרכז הבינתחומי היא מאוד קטנה ומצומצמת, של עד 25 סטודנטים, והתחושה שבאה בעקבות זה היא שבמכללה מתייחסים אליך יותר מאשר באוניברסיטה. אבל העדות הכי חזקה מגיעה מהדרגים הגבוהים. "אני חושב שבתחום של מנהל עסקים האוניברסיטאות הן פחות פרקטיות. הבינתחומי מציע לי תכנית שנקראת גלובל MBA, שכוללת סגל הוראה מחו"ל ותוכניות אקסטרה כמו ביקור במוסדות בחו"ל והרצאות", הוא אומר.
"מובילים בחדשנות"
