כל תיכוניסט יודע שבכדי להיות פסיכולוג צריך לכוון גבוה. זה מתחיל בציוני הבגרות, השיחוק המתבקש במבחן הפסיכומטרי ושלוש שנות לימוד באוניברסיטה בהן צריך להיות הרבה יותר מ'טוב'. עברתם את כל זה, עכשיו מחכה לכם סבב נוסף של מבחנים וועדות קבלה עבור התואר השני, אליו מתקבלים מעטים.
כשהאוניברסיטאות נותנות לאנשי התואר הראשון בפסיכולוגיה טעימה ממגוון רחב של נושאים ותחומים של הפסיכולוגיה המדעית, במסלול האקדמי המכללה למנהל יוצאים מן המסגרת. בשנת הלימודים תשע"ד, תפתח המכללה מסלול חדש, שעונה לשם 'פסיכולוגיה פלוס'. נוסף לקבלת B.A בפסיכולוגיה, יוכלו הסטודנטים להיחשף לקורסי העשרה במקצועות נוספים כמו קואוצ'ינג, גישור, היפנוזה והנחיית קבוצות.
"מידי שנה נציע קורס אחד בנוסף לתכנית הלימודים והסטודנטים יוכלו, בנוסף לתואר האקדמי, להעשיר את עצמם בקורס כמו קואוצ'ינג, גישור וסדנת ראיון אישי", מסבירה נועה לביא, ראש מנהל בחוג לפסיכולוגיה במסלול האקדמי המכללה למנהל. "הלימודים אורכים שלוש שנים, ומי שמסיים יכול לצאת עם BA בפסיכולוגיה, פלוס תעודה על סיום שלושה קורסים נוספים".
נדמה שהמכללה מצאה את הדרך לפזר את ענני החשש של הסטודנטים מהמקצוע, שבין הלימוד התיאורטי שלו לעיסוק בפועל מפרידות כמה שנים טובות וחוסר בהירות מתמיד לגבי העתיד. אבל האם זה העתיד של הפסיכולוגיה בישראל - קריירה בקואוצ'ינג וגישור במקום עבודה קשה על כתביו של פרויד?
לדברי גולדשמיד, הסטודנטים צריכים לדעת לאיזה מסלול הם נכנסים ולא לפתח ציפיות. "העיסוק בפסיכולוגיה כמקצוע דורש לימודים לתואר שני והתמחויות בתחומים מסוימים וזה אכן מסלול ארוך, אבל אין קיצורי דרך", הוא קובע. "כדי להיות פסיכולוג טיפולי או קליני טוב ורציני חייבים הרבה השכלה והתנסות, ואת זה מקבל מי שעובר את כל המסלול המסורתי. עבור מי שלא רוצה לעסוק בפסיכולוגיה אלא במשהו קרוב המסלול הוא אולי קצר יותר, אבל הוא צריך להבין שזה לא עיסוק בפסיכולוגיה".
ש', בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה מאוניברסיטת בן גוריון מצטרפת לדברים. "בדיעבד, אני מניחה שהייתי לומדת משהו אחר במקום פסיכולוגיה, כמו ריפוי בעיסוק - מדובר בארבע שנים לא פשוטות, אבל לפחות בסופן יוצאים עם מקצוע ובלי הכאב ראש של תואר שני. כי גם כשאתה כבר כן מתקבל לתואר שני בפסיכולוגיה, המסלול עוד לא נגמר - אחרי זה יש עוד ארבע שנים התמחות".
פרופסור מריו מיקולינסר, דיקן בית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה מציין כי הביקוש ללימודי המקצוע במכללה היה יציב בעשור האחרון, ללא עליות או ירידות דרסטיות. אולם לדבריו, אפשר וצריך להביא עוד סטודנטים למוסדות הלימוד על ידי הרחבת תחומי הלימוד. "עתיד הפסיכולוגיה זה לתפוס מחדש את התחומים של הייעוץ וליצור את הפסיכולוג כיועץ, במטרה לאפשר לו לעזור גם למי שלא פונה בגלל בעיה נפשית, אלא לשם קבלת ייעוץ בנושאים מסוימים", הוא אומר.
"אנשים חושבים שצריך להיות רק פסיכולוג קליני או שיקומי, אבל ברגע ששוברים את גבולות השמרנות רואים מה הפסיכולוגיה יכולה לתת לקהילה", הוא מוסיף.
"צריך למסד את התחומים הללו שהפסיכולוגיה השאירה בואקום, כמו קואוצ'ינג, אבל רק בתואר שני או שלישי. ברגע שפותחים תחומי לימוד נוספים יהיו גם יותר מקומות לימוד שיאפשרו לסטודנטים להתקבל לתואר שני ולבעלי תואר ראשון יינתן אופק מקצועי".
"אם לפני מספר שנים העוגה כולה התחלקה בין אוניברסיטאות המחקר, ברגע שיש תוכניות נוספות של מכללות העוגה מתחלקת בין המוסדות ומתחילה תחרות על הסטודנטים", מתאר פרופסור גולדשמיד מאוניברסיטת חיפה.
"אנחנו ממשיכים לתת לסטודנטים התנסות מעשית במהלך התואר, אבל רק בתחום המסורתי של הפסיכולוגיה הקלינית ולא בכיוון של גישור או קואוצ'ינג ותחומים אחרים שהם לא ממש טיפול פסיכולוגי".
