הלוואות הסטודנטים באמריקה ידועות כטבעת חנק על צוואר הצעירים במדינה, שמשתעבדים להן ומתקשים להחזירן. סטודנט אמריקאי אחד שנאלץ להחזיר הלוואה של עשרות אלפי דולרים, החליט שבמהלך התואר השני יחיה בצמצום רב כדי להימנע מהלוואה נוספת. אז הוא קנה רכב וחי בו במשך שנתיים, עד לקבלת התעודה.
משועבדים. סטודנטים באמריקה
''היה לי חוב ענק, הפכתי מטורף''
היה זה רק לקראת סיום לימודיו לתואר ראשון באוניברסיטת באפלו ב-2005, כאשר קן אילגונס מניו-יורק הבין לאיזה חוב הוא הכניס את עצמו. הוא נדרש לשלם לאוניברסיטה 32,000 דולר, בזמן שהרגיש כי סיכויו למצוא עבודה מכניסה קטנים, מאחר שלמד מקצועות לא רווחיים, אנגלית והיסטוריה, וכבר נדחה על ידי לא פחות מ-25 התמחויות. "זו הייתה הקריאה שלי להתעורר", אמר אילגונס ל"ביזנס אינסיידר". "היה לי חוב ענק של 32,000 דולר, ובאותו זמן דחפתי עגלות בסניף של Home Depot (חנות כלבו אמריקאית) והרווחתי שמונה דולר לשעה. זה הפך אותי להיות מטורף". לאילגונס לא נותרו הרבה ברירות הוא יכול היה לדחות את ההלוואה שניתנה לו או לשלם אותה.
אילגונס לקח פסק זמן של שנתיים, נסע לאלסקה ושילם את חובו לאקדמיה. כשסיים קיבל החלטה דרמטית - הוא נרשם לתואר שני באוניברסיטת דיוק שבצפון קרוליינה, וכדי שלא יצטרך לקחת שוב הלוואות ולהיכנס לחובות, הוא קנה ואן ב-1,500 דולר וחי בו עד שסיים את התואר.
ויתר על ההלוואה. אוכל בואן
הסתיר מהחברים
חיים בזהירות מתמדת
וכך, בזמן שחבריו לספסל הלימודים ישנים על מיטות קפיץ במגורי הסטודנטים החמימים באוניברסיטה, אילגונס, בהשראת הפילוסופיה החסכנית של הסופר האמריקאי הנרי דייויד תורו, התגורר בתוך רכב של פורד משנת 1994, עם הריהוט לו הזדקק, במרחק מינימלי ממוסד הלימודים שלו.לדבריו, למרות הבדידות הוא סיים את התואר עם זיכרונות נפלאים. אך בזמן שהצליח לחסוך הרבה כסף, היו למהלך הזה גם לא מעט חסרונות. אחד מהם היה טמון בכך שלא יכול היה לחשוף את משכנו בפני חבריו ללימודים, מחשש שהדבר יתגלה לחברה המאבטחת את האוניברסיטה, והיא כבר תדאג לסלק אותו מהשטח בו נמצא ביתו מגרש החניה של האוניברסיטה.
הוא שרד על ידי בישול במטבח מאולתר, אכילת ארוחות פשוטות של שעועית ודגנים ומקלחות במכון הכושר. "עכברים נכנסו לרכב שלי ושטיפת הסירים והמחבתות הפכה להיות כל כך לא נוחה שהפסקתי לשטוף אותם", הוא מתאר. אבל הצורך לשרוד במהלך חורפים קפואים, המשטרה שמרחרחת מסביב והחיים במקום סגור וקטן, עזרו לאילגונס לבחון את הגבולות שלו והוא מסכם אותם כחוויה מלמדת, שעודדה אותו גם לכתוב.
"אנשים מסתגלים ואת העכברים אפשר לחסל עם המחבתות", הוא אומר. "בסופו של דבר, החיים בוואן הוכיחו את עצמם כתהליך חינוכי משנה חיים, במה שקשור להתנהלות כלכלית, בחינת גבולות הגוף האנושי והיכולת של בני האדם להפוך את החלומות המוזרים והפרועים ביותר למציאות. ללא ספק, השכלה משמעותית וחשובה יותר מזו שהייתי מקבל בכיתה".
מחנה דרך קבע בקמפוס
