כבר שנים שנופלים בדרום הארץ קסאמים עד שהדבר הפך לשגרה מקוללת של ממש. בחדשות שומעים על 'טיל שנפל בשטח פתוח' ונאנחים בתחושת הקלה, בעוד תושבי האזור חיים במציאות שרחוקה מלהיות נינוחה. הסטודנטים מספיר כועסים על המצב ולפרקים מתלבטים למה בחרו ללמוד באזור החם.
רועי רשף סטודנט במכללת ספיר, עבר לפני שלוש שנים ממכבים רעות הישר לשדרות. לדבריו, בעת רישומו ללימודים, המצב הביטחוני לא לקח חלק במערך השיקולים שלו. "אני אוהב לטייל אז השיקול הביטחוני ממש לא היווה פקטור עבורי. זו המדינה שלי אז שאני אוותר? אני יכול גם לא לצאת מהבית בכלל אבל למה שאני אעשה דבר כזה?"
לדעתו של רשף, הממשלה ואפילו האזרחים לא נותנים תשומת לב מספקת למצב בדרום ואי העשייה מטרידה ממש. "בגלל שהרבה פעמים הקאסם נופל בשטח פתוח יש המון זלזול במצב הזה וזה פאקינג טילים שנופלים על המדינה שלנו. זה פוגע בסיטואציות הכי טבעיות בעולם גם אם אתה בשירותים או במקלחת עם סבון בעיניים ויש צבע אדום אז תרוץ עירום לממ"ד".
לדבריו, עצם העובדה שהם התרגלו לחיות ככה ממש לא הופך את המצב לשגרה או לחיים נורמליים וצריך לחוות את הפחד כדי להבין את זה. "עבורנו זה כבר מנגנון אוטומטי יש צבע אדום אז רצים למקלט, אבל אם אנשים מהמרכז מגיעים היום לדרום הם ישתינו במכנסיים כי הם לא מכירים את זה. יצא לי להיות בפאב ולא לשמוע את הצבע אדום ומספיקה פעם אחת כזאת כדי לגמור כאן את הסיפור".
לדבריה, מכללת ספיר צריכה לאשר לסטודנטים לא להגיע ללימודים במצב חירום. "יש נוכחות חובה בשיעורים, אבל הרבה פעמים אני מפחדת לנסוע למכללה ולדעתי פחד זו סיבה מספיק טובה כדי לאשר אי הגעה לכיתה".
גילה שוקרון, במקור מאזור ירושלים, עברה לפני שלוש שנים לקיבוץ כפר עזה ומאז היא חווה את הקאסמים על בשרה באופן יומיומי כמעט. "בבית אומנם יש לי ממ"ד, אבל בעבודה אין אז אתמול למשל סגרתי את בית הקפה לכל היום וכל העובדים הלכו הביתה כי אנשים פחדו להשאר".
סגירת בית הקפה, אומרת שוקרון, היא מצב חריג שלא אירע מאז עופרת יצוקה והבעיה המרכזית גם לטענתה היא דווקא הנסיעות באזור. "רוב הסטודנטים מתניידים בטרמפים כי אין תחבורה ציבורית ענפה בדרום ובצבע אדום מרגישים חוסר אונים את משתטחת על הרצפה ומקווה שזה לא ייפגע בך וזאת הבעיה האמיתית".
לדבריה, כשנרשמה ללימודים כלל לא פחדה מהמצב הביטחוני כי מה שרואים מפה לא רואים משם. "מלכתחילה לא הייתה לי התלבטות והמצב הביטחוני לא היה שיקול בהרשמה ללימודים כי הייתי אדישה ולא הבנתי את זה בכלל, חשבתי 'יו, תהיה לי הנחה בשכר לימוד, איזה כיף'", אומרת שוקרון. "שומעים כל הזמן בחדשות שאין נפגעים ואין נזק אז זה לא נשמע מפחיד, אבל פה מבינים שיש נזק ויש נפגעים וכולם מפחדים כל הזמן. יש סכנה ממשית וקרובה עד שאפשר להרגיש ולהריח אותה".
