איילת לוי (שם בדוי), כיום בעלת תואר ראשון בסיעוד, מתארת את תקופת הלימודים כתקופה הקשה בחייה. "כשהגעתי לאוניברסיטה הרגשתי שאיפה מתמדת להישגיות. פתאום נכנסתי שוב, בפעם הראשונה אחרי שסיימתי את בית הספר התיכון, למסגרת של לימודים, והתחלתי להרגיש את החרדות שלי עולות. תקופת הבחינות הראשונה הגיעה והרגשתי שאני לא מצליחה להתמודד עם זה לבד".
לוי מספרת, שהמשבר הגדול הגיע בשנה השלישית ללימודים. "היה לי עומס נפשי מאוד גדול והתחלתי להיות מטופלת אצל פסיכיאטר. בהתחלה הוא נתן לי כדור שנקרא SSRI כנגד חרדות והדיכאון. הוא גם נתן לי כדור שינה, שבדיעבד אני מבינה שגבה ממני מחיר מאוד גדול מבחינת התפקוד".
תרופות מקבוצת SSRI הן תרופות במרשם פסיכיאטרי, שניתנות כמוצא ראשון להתמודדות עם חרדה. הפסיכיאטרית אירנה ספקטור מסבירה כי הן מעלות את חומר הסרטונין בגוף שלנו, וכך גורמות לירידה בעוצמות החרדה. לדבריה, מדובר בתרופות בטוחות ולא ממכרות, שלא אמורות להגביל את האדם בחייו הרגילים.
ואבן וקלונקס הם כדורי הרגעה. השפעתם מהירה מזו של ה-SSRI, והם ניתנים במקרים קשים יותר של הפרעות נפשיות.
"אני תמיד ממליצה לקחת את קבוצת התרופות האלו רק בתסמינים מאוד חריפים של חרדה, שמחייבים מענה מהיר", אומרת דוקטור ספקטור. "הם אמנם מביאים לידי רגיעה כללית, אך פוגעים בערנות, בריכוז ובתפקוד, ולפיכך בעלי חסרונות רבים עבור סטודנטים".
ספקטור טוענת שתסמיני חרדה תוקפים בעיקר צעירים בגילאי 20-30. "יש אנשים עם נטייה ביולוגית לחרדה, שתבוא לידי ביטוי בעיקר בגילאים האלה", היא מפרטת. "בגיל הזה האתגרים העיקריים קשורים לפיתוח קריירה ולימודים, אז סביר להניח שכל מצב שיש לו השלכה על סיכויי ההצלחה בעתיד, כמו עבודה חדשה או בחינות, יהיה מלווה בהרגשה כללית של אי נוחות עד התקפי חרדה". לדבריה, התסמינים יופיעו בצורה של פחד לא מוגדר ותסמינים גופניים כמו דפיקות לב מואצות וקוצר נשימה.
רוב התארים בבצלאל נלמדים במשך ארבע שנים, כאשר שלוש השנים הראשונות עמוסות מאוד, והסטודנטים שוהים בתחומי בית הספר 10 ו-12 שעות ביום. "מלבד הקושי הפיזי, העומס גם לא מאפשר לנו להתפרנס. סטודנטים בשנה ד' טוענים ששמחת החיים והיצירתיות שלהם התנדפו כבר בשנה השנייה", מוסיפה בר.
לדבריה, הדיכאון שורר בקרב אחוז מאוד גדול מהסטודנטים ומעיד על כשל בהתנהלות המערכת. "כשפניתי לסגל האקדמי לעזרה הרגשתי שצריך להיות לי תירוץ גדול כמו מוות כדי שאקבל איזה שהוא זיק של הבנה".
בר מספרת שחברה לספסל הלימודים לקתה בהתקף חרדה בעקבות הלחץ. "בהתחלה היא הרגישה צורך לדחות את הסמסטר, אבל בסוף כבר הפסיקה את הלימודים לגמרי. לכל אורך התקופה היא הזדקקה לטיפול פסיכיאטרי במסגרתו לקחה גם תרופות הרגעה. זה אבסורד שהלימודים הביאו אותה לסוג של אבדון במקום לשמש כמפלט. מעבר לזה, כשזה קורה לך ואתה בהתקף חרדה, אין זמן לטפל בזה כי צריך להגיש עבודות".
