הפגנות המחאה החברתית והקושי להתפרנס בכבוד יצרו תפאורה יפה להרבה אנשי יצירה ורוח שהחליטו לזנוח בצד את הפן היצירתי והתפנו למקצועות קצת יותר פרקטיים. קבלו כמה אנשים שעשו סיבוב של 180 מעלות למען הביטחון הכלכלי, אבל עדיין חולמים בלילה על ה'פשן' האמיתי.
עודד לנדאו, עבד כשבע שנים כסו שף ויזם בעולם המסעדנות. לאחר שהסתכסך עם השף אייל שני ותבע אותו ב-600 אלף שקלים, בטענה כי שני נישל אותו מהשותפות במסעדת סלון, החליט לשנות כיוון ולעסוק בתחום של שמאות מקרקעין. "תמיד עסקתי בעולם של יזמות וגם במסעדנות יש אלמנט כזה. לאחר המחלוקת המשפטית ביני לבין אייל (שני), החלטתי להתמקצע בעולם הנדל"ן", אומר לנדאו.
לדבריו, למרות שכלפי חוץ עבר שינוי קיצוני, המעבר התבצע באופן חלק וטבעי, ודווקא האומנות היא זו שתרמה בסופו של עניין להצלחתו במקצוע בו הוא מתעסק היום. "אני מרגיש שאני עדיין עוסק ביצירה. שמאות מקרקעין זה מקצוע יצירתי מאד ולא לקוני ומשעמם. צריך לחקור ולחשוב בצורה יוצאת דופן", הוא מספר.
"עולם האומנות ליווה אותי מהתחלה ועד הסוף, אבל אני חושב שדווקא לאנשים שעוסקים באומנות ורוצים לעבור לעולמות אחרים יש ערך מוסף כי הם יכולים לחשוב מחוץ לקופסא ובצורה הוליסטית. אנשי אומנות מפתחים סוג של מחשבה בה לא ניתן לראות את הדברים רק באספקט אחד וזה יתרון כשהם שעושים הסבה".
"עד הצבא הייתי כל הזמן על הבמה ולאחר השחרור, הלכתי לעבוד בצוות בידור באילת ושם התחילה הדילמה של הלימודים. התלבטתי בין לימודי משחק למשפטים כי אני מגדירה את עצמי כקורבן של תוכניות טלוויזיה - רציתי ללמוד משפטים אבל לא באמת ידעתי מה זה וכל מה שידעתי היה רק מסדרות", אומרת בכר.
"אני זוכרת שדיברתי עם מישהו והתייעצתי איתו לגבי הדילמה שלי ואז הוא ענה לי 'את רוצה לפתוח את המקרר ושתהיה שם חצי קופסת טונה או סושי?' ולמרות שאני לא אוהבת סושי, המשפט הזה גרם לי לחשוב והבנתי שאני צריכה לקבל החלטה שגם קשורה לפרנסה. לא היה לי אומץ ללכת על כל הקופה וללמוד משחק, אז הלכתי ללמוד משפטים".
לדבריה של בכר, במהלך הלימודים היא הבינה שמקצוע עריכת הדין אינו בשבילה וכי עולם המוסיקה הוא חלק בלתי נפרד מחייה, אך גם היום קשה לה להיפרד מהפרקטיקה, הביטחון הכלכלי והנוחות שבמשרה קבועה. "אני רוצה להגיד שאני אעסוק במוסיקה, אבל הקטע של הפרנסה נורא קשה ולכן זה או לשלב או לוותר על החלום - ועל זה אני לא מתכוונת לוותר".
אור דגן היה קומיקאי, כותב, יוצר ומדובב סרטים מצוירים, עד שיום אחד הוא החליט שהוא רוצה לרכוש מקצוע והלך ללמוד ראיית חשבון. בדומה להילה, גם אצלו השיקול העיקרי היה הכלכלי. "עולם המשחק תמיד היה חלום שלי, זה היה בדם שלי, אבל נורא פחדתי ללכת לכיוון הזה בעיקר כי אין בזה כסף. אמא שלי בתחום הכספים ואבא שלי היה אומן אז קיבלתי גנים חצי חצי", אומר דגן.
"אני עומד לסיים את הסטאז' בקרוב ואני עוד לא יודע מה אעשה", הוא מספר. "את המשחק הזנחתי כבר יותר מדי זמן וגם את התחום הקומי. אומנם אני עדיין מופקד על הצד האומנותי בכל אירוע חברתי, אבל אני מחכה כבר לעבוד על החומרים שלי. אני חושב שלא אחפש ישר עבודה בתחום ראיית החשבון, ואולי אפילו עוד אחזור למקורות".
