פרופיל הסטודנט המדוכא לא חייב לכלול נכות חברתית. הוא יכול להיות סטודנט עם חברים בכל פקולטה, לבלות במסיבות, ללמוד בקבוצה, להעביר סיכומים ולשוחח על כל נושא שבעולם. חבריו של הסטודנט הישראלי בן ה-25, שהתאבד בשבוע שעבר בקפיצה ממגדל אייפל, מתארים אותו כבחור פעיל חברתית. אף אחד מהם לא האמין שהטיול שתיכנן לפריז, יסתיים בהתאבדות בקפיצה מגובה 270 מטרים.
"הוא היה בחור חד וחכם מאוד ביחס לסביבה", מספר אחד החברים, "מעבר לזה שהיה גאון, הוא גם היה אדם סוציאלי, הצטיין בכדור יד ואהב בעיקר לטפס". בהיותו בן להורים גרושים ולאב שחי בחו"ל, הוא התקשה למצוא במשפחתו עזר לבעיותיו. לדברי חברו, הוא לא נהג להתייעץ עם הוריו כלל וניסה לתת בעצמו מענה לכל מצוקותיו.
במהלך לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים התקשה לשמור על תחום לימודים קבוע ועבר בין ארבעה חוגים שונים. "הוא התחיל בלימודי מתמטיקה, ועקב לחץ שהופעל עליו על ידי אביו עבר ללמוד ראיית חשבון", תיאר חברו. "שנה לאחר מכן הוא עבר ללמוד בחוג לגיאולוגיה, ממנו פרש בשנה האחרונה ללימודי התואר. לפני כחצי שנה התחיל ללמוד פיזיקה".
לסיפור זה מתלווים סיפורים נוספים של סטודנטים, שביקשו לשים קץ לחייהם ובחרו אף לעשות זאת בתחומי מוסד הלימודים. בתחילת שנת הלימודים ניסה סטודנט בירושלים להתאבד, כשקפץ ממעונות הסטודנטים בהם השתכן; לפני כשבועיים, מצאה סטודנטית באוניברסיטת תל אביב את מותה כשקפצה מגג בניין הרפואה. שלושת האירועים הללו הם דוגמאות קיצוניות, לבעיה רחבת היקף - קשיי ההתמודדות של צעירים ומצוקתם.
על פי ד"ר אוריה תשבי, פסיכולוגית קלינית מומחית ומנהלת השירות הפסיכולוגי לסטודנטים באוניברסיטה העברית, הבעיה מתחילה בלחצים שעוטפים את הסטודנט במהלך הלימודים. "הסטודנטים צריכים להתמודד בהרבה זירות, בהן בחירת מקצוע ובני זוג, יצירת עצמאות כלכלית ועוד", היא מסבירה.
מרבית האוניברסיטאות בארץ אכן מעמידות לרשות הסטודנטים שירותי ייעוץ וטיפול פסיכולוגי בתשלום. השירותים ניתנים באופן אישי או בקבוצות, הן לסטודנטים והן לסגל האוניברסיטה ולבוגריה. האוניברסיטה מנסה לתת מענה גם למי שסובל מחרדת בחינות, פוביות והפרעות כפייתיות, מבצעת אבחונים ומעניקה ייעוץ פסיכיאטרי וייעוץ לבחירת מסלול וקריירה.
"במקרים אחרים", מתארת תשבי, "מגיעים לאוניברסיטה סטודנטים, שהמצוקה שלהם לא נוצרה בגלל הלימודים באוניברסיטה. אלו אנשים שיש להם פחות כוחות התמודדות כי אין להם מערכות תמיכה. אף אחד לא שם לב והם שרויים במצבי דיכאון או חרדה קשים". לדבריה, שירותי הייעוץ בארץ מנסים ללמד את הסגל לגלות סימני מצוקה במיוחד במקרים כאלו. "לפעמים מגיעים דיווחים ממרצים אודות סטודנטיות שלא מגישות עבודות או ממזכירות שסטודנטים משתפים אותן בבעיותיהם. גם צוות המעונות עוזר באיתור".
לטענת תשבי, אנשים עם נטיות אובדניות לרוב לא יפנו לעזרה כי הם לא מאמינים שמישהו יכול לעזור להם. "אובדנות יכולה גם לנבוע ממצב נפשי קשה או משבר, ששורשיו גנטיים וסביבתיים. במקרה כזה, גם טיפול בגיל מאוחר באוניברסיטה יכול לעזור מאוד ויש צורך לטפל גם תרופתית".
