עד הרגע שבו אתם הופכים לסטודנטים, כל מה שאתם יודעים בעצם על לימודים מסתכם בזכרונות מהתיכון. שם, אם לא הברזתם במקרה משיעור, העדפתם להעביר אותו בשינה, דיבורים או כל דבר שלא מצריך הקשבה אמיתית למורה. אבל חצי שעה לתוך החיים הסטודנטיאליים החדשים שלכם, ועוד לפני שהספקתם לברר מה זה "סילבוס", אתם כבר מבינים זה לא הולך להיות דומה בכלל.
פתאום מתברר לכם, שכדי להצליח במבחנים אתם ממש חייבים להיות בכיתה מדי פעם, ולהבין על מה מדברים, שכמויות החומר הן אדירות ביחס למה שהייתם רגילים אליו עד עכשיו. וגם אם היה לכם מזל כל הסמסטר והרגשתם שלא באמת כל כך קשה לכם, פתאום מגיעים המבחנים הראשונים, ואיתם גם ההלם, שמבהיר לכם שעם כל הכבוד לעמידה בתנאי קבלה, אתם צריכים להשקיע הרבה, הרבה יותר.
אריאל עמר, סטודנט שנה ג' להנדסת חשמל, זוכר היטב את ההרגשה בסוף הסמסטר הראשון שלו, כשגילה שנכשל כמעט בכל מועדי א', וגם את אלה שכן עבר, עבר בקושי. "אני לומד הנדסה, והיום אני יודע שזה מקצוע ששובר כמעט את כולם בהתחלה, אבל בתור סטודנט חדש, שתמיד היה לו קל בלימודים בתיכון, לגלות שקיבלת 20 או 30 במבחן, זה שוק רציני. בשיעורים הכל די בסדר ואתה מרגיש שאתה מבין לפחות את רוב החומר שמלמדים בכיתה, ואז מגיעים למבחן, וזה פשוט זוועה". למזלו של עמר, הוא הבין מהר שהוא לא היחיד. "לאט לאט אתה מתחיל לשמוע שכל אחד מספר עד כמה המצב שלו גרוע, חלק אפילו יותר ממך, ואז אתה קצת נרגע כי אתה מבין שזו לא בעיה רק שלך, ופתאום סטודנטים בשנים מתקדמות יותר אומרים לך 'ככה זה הנדסה, אתה לא יודע?' זה לא הכי עוזר, אבל מעודד. עובדה שהצלחתי להגיע לשנה ג' בשלום".
"במבחן הגדול הראשון גיליתי שכמה ימים לא מספיקים כדי לעבור על כל החומר, וזה כבר היה מאוחר מדי ונכנסתי ללחץ, מה שכמובן לא עזר לי להתרכז". ואם זה לא היה מספיק, אהרוני גילתה שהרמה האקדמית שונה מאוד. "היו שאלות שהיה ממש מסובך רק להבין מה שואלים בכלל, והיו דברים שהייתי בטוחה שלא ישאלו עליהם כי זה נראה לי מאוד שולי אבל זה בכל זאת היה במבחן. בשלב הזה הבנתי שהציונים שלי כנראה לא יהיו טובים כמו שחשבתי".
