ההיסטוריה מוכיחה לנו שלא מעט שינויים מרחיקי לכת החלו בניצוץ שהוצת על ידי סטודנטים וצעירים, ובשנה האחרונה יותר מתמיד, נראה שסטודנטים ברחבי העולם נזכרו בכוח הרב שקיים בידיהם. לא סתם הכריז מגזין "טיים" האמריקאי על איש השנה שלו כ"מפגין", דמות אשר לטובה או לרעה משפיעה על מהלך האירועים המשמעותיים שקרו כאן השנה. "הם התנגדו, הם דרשו, הם לא התייאשו, גם כשהתשובה לה זכו היה ענן של גז מדמיע או ברד של כדורים. הם גילמו, פשוטו כמשמעו, את הרעיון שפעולה של הפרט יכולה להביא לשינוי קולקטיבי ענקי" כתב עורך המגזין, ריק סטנגל.
המפגין- איש השנה של מגזין "טיים"
שקט, כאן לומדים
את הסנונית הראשונה למאבק של סטודנטים על פני החברה בארץ אפשר היה למצוא כבר בסוף שנת 2010 בהפגנות נגד "חוק האברכים". סטודנטים שנכחו בהפגנות בירושלים ובתל אביב הביעו תקווה לראות מדיניות ממשלתית שתקדם שוויון הזדמנויות ובתוך כך תקדם גם את מערכת ההשכלה הגבוהה. אסף, סטודנט מהאוניברסיטה העברית אמר באחת ההפגנות: "אני גאה בסטודנטים, הם סוף סוף יצאו מהבתים ועצם העובדה שיש פה ציבור שלם מכל קצוות הארץ ומכל קצוות הקשת הפוליטית מוכיחה שהמטרה היא מקודשת. הגיע הזמן לעשות שוויון במדינה".
למרות ההתחלה המבטיחה, במהלך שנת הלימודים, קצת כצפוי, נרגעו הרוחות. באוניברסיטת בן גוריון המשיכו, גם במהלך הסמסטר, לקדם את "מאבק המנקות". מאבק על תנאי העסקתן כעובדות קבלן בקמפוס, שהחל כבר לפני מספר שנים גם באוניברסיטאות נוספות, ואף הביא בשנה שעברה לתוצאות יפות.
מפגינים נגד "חוק האברכים"
הקיץ הישראלי
אז לאורך הסמסטר לא ראינו הרבה פעילות, אבל בחודש יולי, כשרבים מאיתנו עוד מתמודדים עם בחינות והגשת עבודות, החלה המחאה שסחפה אחריה כמעט את כולם. דפני ליף עזבה את דירתה לטובת אוהל ברחובות תל אביב ואחריה הגיעו ההמונים. אגודות הסטודנטים וההתאחדות הארצית לא איחרו להצטרף, וכך, זמן קצר אחרי "האביב הערבי" (שכנראה העניק קצת השראה) ומחאות דומות ביוון, בספרד ובאיטליה, יצאו הצעירים הישראלים לדרוש צדק חברתי.במקביל למחאה על הדיור, התנהל גם מאבק הרופאים, אליו הצטרפו סטודנטים לרפואה וכמוהם היו גם סטודנטים לחינוך שנאבקו על עתיד מקצוע ההוראה. בסוף אוגוסט, קיבל המאבק על יוקר המחייה תפנית כאשר הסטודנטים הכריזו חרם על רשת שופרסל, בטענה שהיא מעלה מחירים ללא הצדקה ושאר הרשתות נאלצות להתיישר על פיה.
אחרי שניצחו די בקלות את הרשת הקמעונאית, הגיע גם תורה של ענקית החלב - תנובה. כהמשך ישיר למחאת הקוטג' שהחלה בחודש יוני, החליטו הסטודנטים לקדם בספטמבר חרם על החברה שהביא להוזלה די מהירה של עשרות מוצרים על ידי תנובה, שטראוס וחברות נוספות.
ב' זה אוהל
ומה הלאה?
ד"ר אורנה ששון-לוי, מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בר אילן, אומרת שהמחאות שראינו השנה היו ללא ספק תולדה של תסכול עמוק, משותף לצעירים ומבוגרים כאחד. "זה בלתי אפשרי להיות סטודנט ובו בזמן גם לעבוד ולהחזיק דירה. ההורים רוצים לעזור אך לא יכולים ולכן חשים גם הם מתוסכלים, הם מזדהים וכך שנוצר חיבור בין הדורות" היא מסבירה.שינוי משמעותי אחד, בו נתקלת ששון-לוי על בסיס יומיומי, הוא השינוי בשיח בקרב סטודנטים, בעקבות המחאות. "אני מלמדת קורס מבוא לסוציולוגיה ובשנה שעברה הייתי צריכה ממש להסביר מה זו מדינת רווחה" אומרת ששון-לוי ומוסיפה, "השנה היה ברור שהמושג הרבה יותר שגור. המחאה העלתה על פני השטח מושגים חשובים ויותר מכך, היא מציגה אותם כלגיטימיים ומשמעותיים בחייו האישיים של כל אחד".
ובכן, למרות שכרגע מבחינה פוליטית וכלכלית יש שיגידו שתוצאות המחאות די מאכזבות, אפשר אולי לומר ששינוי חשוב לא פחות הוא השינוי התודעתי שיצרו החודשים האחרונים. ציבור הסטודנטים בישראל הבין את גודל כוחו ואת החשיבות שבהתאגדות למען שיפור פני החברה. כמי שעתידים בעוד לא מעט שנים להפוך לדמויות מפתח בכל סקטור בחברה הישראלית, הסטודנטים הבינו שהאקדמיה אינה רק מקום לרכישת השכלה, אם הם ירצו, היא יכולה להיות גם המקום בו צומח השינוי.
המחאה העלתה מושגים חשובים
