היה שבוע עמוס. אין מה לעשות, ככה זה כשמתחיל הסמסטר באמת, וכבר לא עוברים רק על הסילבוס כמו בשיעורים הראשונים. בנוסף קיבלנו מטלות ותרגילים ממרצים שממש לא מתחשבים בנחיתה הרכה שלנו אחרי ארבעה חודשים של עבודת פרך מול הטלוויזיה בניסיון לזפזפ בשלט בלי להזיז את אצבעות הידיים. ויחד עם כל העומס האקדמי עכשיו צריך גם לעשות ג'אגלינג בין העבודה לעוד כמה מחויבויות.
הגעתי לדירה הירושלמית שלי רק באמצע השבוע, אחרי סופ"ש של סמינר מהעבודה וכמה ימים שבהם הייתי אצל ההורים. נכנסתי לחדר שלי ומשהו בתפאורה הביתית לא זרם לי טוב בעין. על השולחן היו שלוש כוסות קפה עם חלב שקיבל צבע ירקרק בזמן שהותו שם, על המיטה הייתה זרוקה פיג'מה שלא לבשתי לאחרונה פלוס תחתונים שהם לא שלי, וגולת הכותרת הייתה מברשת השיער שבתוכה נח לו בשלווה בליל של נשירה מתולתלת מרוקאית. פעם אחרונה שבדקתי על הראש שלי צומחות דווקא שיערות בלונדיניות חלקות.
יצאתי מהחדר בתדהמה, עם התיק עדיין על הגב, כאילו טעיתי בכתובת ונכנסתי אל הדירה הלא נכונה, והשותף שלי ישב ליד שולחן האוכל, בולס קערת קורנפלקס ובוהה במסך המחשב שלו. "מה קורה כאן, מי היה פה ולמה הוא היה בחדר שלי"?, הוא סובב את הכיסא המתפרק שהבאנו ממחלקת המציאות של איקאה, ואמר שהוא ידע שאני לא אהיה כאן חצי שבוע אז הוא הניח שזה בסדר שידידה שלו תישן בחדר שלי. עם אמא שלה. הוא הניח. שזה בסדר. עם אמא שלה.

"כמה זמן הן בדיוק היו כאן, ולמה הן השתמשו לי במברשת השיער?" שאלתי אותו, מדלגת על חצי מהשאלות שהיו צריכות להישאל לפני כן. בתגובה סיפר הבחור שהידידה שלו הגיעה ביום חמישי בערב, ואליה הצטרפה כל המשפחה, ארבע נפשות ליתר דיוק, בסוף השבוע, כחלק מהתכנון לנפוש בירושלים בזיל הזול כי למה לקחת בית מלון כשאפשר לישון במיטות של אחרים.
הרגשתי כאילו אני צריכה להשתמש במכונת חיטוי, בחומר חריף ברמת הדי.די.טי, או באבקה שמאתרת טביעות אצבעות כדי שאדע איפה להעביר מגבונים לחים שימחקו את הזיכרון של שתי הנשים האלה שאני לא מכירה, שהשתמשו בכל התמרוקים שלי שנייה לפני שהן קפצו לעיר העתיקה לקנות חמסה מהמוכר הזקן בכניסה לשער יפו.
החלק הכי מטריד בכל הסיפור הוא שלשותף שלי כל זה נראה ממש בסדר גמור. "למה הייתי צריך לשאול אותך? אני לא מבין מה אכפת לך אם גם ככה לא היית כאן", היה הטיעון המנצח שלו. אני לא יודעת איך זה קרה, אבל מכל מה שהיה לי לצעוק עליו בחזרה, אמרתי רק "פעם הבאה לפחות תיקח שכר דירה על זה, שנרוויח כמה שקלים", והלכתי לחפש את החבילה של המגבונים הלחים.
