מלכתחילה לקחנו את השותף כי יש לו חברה, מה שאומר שאין אורחות מזדמנות ולא רצויות אצלנו בבית. יותר מזה החברה שלו לומדת בחו"ל, מה שאומר שאין אורחות בכלל. אבל לכבוד החופש הגדול, החברה של השותף החליטה לקפוץ לביקור מולדת, למשך שלושה וחצי שבועות תמימים.
הפרינססה הגיעה מחו"ל אחרי סמסטר מתיש של גזירות בדים ועיצובי אופנה. היא תפרה כל כך הרבה, עד כדי כך שהאצבע שלה כואבת נורא, ועכשיו, כשהיא רובצת אצלנו בסלון כל היום, אפילו לזפזפ עם הכפתורים של שלט הטלוויזיה היא לא יכולה. אז אנחנו תקועים כרגע על ויוה.
תזכורת קטנה: אנחנו מתגוררים בשכונת הגבעה הצרפתית בירושלים, וזה לא שיש מה לעשות כאן יותר מדי. אני באמת לא מבינה למה היא לא מנצלת את הזמן הפנוי שלה והולכת להסתובב קצת בעיר, קופצת לאיזה ביקור בכותל לשים פתק או משהו, או יושבת באחד מבתי הקפה הירושלמים, אפילו שזה לא טוב למשקל.
אבל היא לא זזה, פשוט יושבת כל היום כמו בטטה על הספה ומחכה שההוא יחזור. והוא, השותף, חוזר ממש מאוחר בלילה, מזניח אותה כמו כלב נטוש, ועד שהוא כבר חוזר, היא לא קופצת עליו כמו פקינז קטן כזה, כי כנראה שגם לה קצת נמאס כבר.
היא חיה אצלנו בדירה עם כל המזוודות שלה, וזה לגיטימי, במיוחד כי מדובר בתקופה קצרה, וכל דירת שותפים עוברת את השלב הזה שבלי לשים לב היא הופכת לדירת שלושה חדרים עם ארבעה שותפים.
מה שכן, אי אפשר לקרוא לפרינססה הזאת חסכנית. היא לא שמעה על בעיית המים בכנרת או על קמפיינים של חיסכון באנרגיה בכדור הירוק שלנו, וגם עכשיו, אחרי שמחירי החשמל התייקרו בכמעט 10% אי אפשר לומר שזה מזיז לה. הלו"ז היומי שלה נפתח ב-49 דקות מקלחת (השד יודע מה היא עושה שם), אחרי שהיא כנראה התרגלה בניו יורק לחיים הטובים. היא משתמשת בנייר הטואלט, צורכת דיאט קולה ופתיתים מסטוק הקניות שלנו, ואתמול גם קניתי שמפו חדש אחרי שהיא סיימה את הבקבוק. מזל שהיא עפה מכאן מחר. לפני שהיא חוזרת לניכר, היא נזכרה לצאת היום לסיבוב עם חברות בעיר העתיקה, להרגיש קצת את ארץ הקודש.
בלי קשר לכל המעמסה הזאת, אני מחפשת בקדחתנות כבר שלושה ימים איזה חולצה מעופשת שקיבלתי פעם במתנה, בצבע ורדרד מצ'וקמק שכבר הפך לסוג של לבן דהוי מלוכלך מרוב כביסות.
אחרי שפירקתי חצי ארון, ישבתי לנשנש איזה טוסט עם ירקות מול הטלוויזיה שסוף סוף נחה מלהכיל אהבות ספרדיות נכזבות, שקרים ומזימות, וכהרגלי, פתחתי גם את הפייסבוק במקביל. שפשפתי את העיניים כמה פעמים עד שהאמנתי למראה עיני: בראש הניוז-פיד שלי מתנוססות להן תמונות שהועלו מהאייפון, וכמו כל אמריקאית למחצה שחונכה היטב, הפרינססה מככבת בהן בפוזות מפגרות, עושה פרצופים למצלמה, עם שלל שקיות של קניות בידיה.
ומה היא לובשת? את החולצה שלי. אחרי שהיא קנתה את כל הסחורה מכל חנויות העיר, היא באמת לובשת את הסמרטוט המעופש הזה, שלא ברור איך הגיע בכוחות עצמו לידיים שלה, אחרי שהשתחל מהארון שלי, זחל על רצפת החדר, פתח את הדלת וקפץ עליה. חשבתי שאמריקאים אמורים להיות מנומסים, אז אני לא מבינה איך קרה שהיא לא שאלה אפילו. כשהיא תחזור לדירה לארוז, אני אדרוש פיצוי, אני נשבעת. קולקציה חדשה בחינם מ'אורבן אאוטפיטרס' יכולה מאוד להתאים לי עכשיו.
