מאבק האוהלים נמשך, וכמו שזה נראה כרגע, לא רק שהסטודנטים בתל אביב לא מתפנים, אלא נפתחים עוד ועוד מאהלים בערים שונות בארץ, בהן פעילה התאחדות הסטודנטים המדרבנת את כולם לצאת אל הרחובות ולהפגין בשל מצוקת הדיור.
אורי קידר, יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון שבנגב, הוא אחד מהמארגנים של המאהל בבאר שבע. אתמול (א') בשעת ההתארגנות הוא נכח בשטח ולהערכתו כבר בשעות הראשונות, התייצבו במקום כמאה איש. "יש להתארגנות בתל אביב אפקט חזק מאוד, כי מה שקרה שם הצליח. זה פתח לאנשים כאן את העיניים וחשנו צורך לצאת גם לרחוב ולהציף את מה שמציק לסטודנטים כאן בחודשים האחרונים".
בינתיים נפתחות עוד ועוד "ערי אוהלים" שכאלו ברופין, בחיפה ובעוד ערי סטודנטים מרכזיות, ועל פי קידר לא נראה כי הם עומדים לסגת בקרוב: "נחיה ונראה כמה זמן נצטרך להישאר כאן. אני מקווה שלא נהיה פה תקופה ארוכה ושלא יהיה בזה צורך. כבר יש התייחסות של ראש הממשלה למחאה בתל אביב, ובסופו של דבר אנחנו רוצים ללמוד ולעבוד, ולשבת באוהל זה נחמד והכל, אבל זו לא המטרה".
מבחינת קידר, הביקור של חברת הכנסת מירי רגב במתחם האוהלים בבאר שבע מהווה תיקון לאירועים שהתרחשו בתל אביב. "ערכנו דיון ציבורי ער בנוגע לבעיית הדיור, והכל נעשה באופן מאוד מכובד ומכבד".
בתל אביב ממשיך המאהל בכיכר הבימה לגדול ולהתפרש על פני שדרות רוטשילד, וגם שם מתקיימים מעגלי דיונים אל תוך השעות הקטנות של הלילה. יונתן, פעיל במאבק אשר גר כרגע בעיר האוהלים מספר: "מבקרים כאן הרבה פוליטיקאים, מעצבי מדיניות ועיתונאים. ביקרו כאן חמי רודנר, ישראל ברייט, דב נבון, אפרת גוש והם רק חלק מהאנשים שבאים להביע תמיכה".
"בכלל", ממשיך יונתן, "ההתגייסות כאן היא אדירה. אנחנו מקבלים תרומות אוכל ממסעדות כאן באזור, שכנים מביאים לנו ריהוט כדי שיהיה לנו נעים, ומגלים כאן סולידריות ששכחנו שקיימת במדינת ישראל".
ומתי הם יתפנו? כנראה שלא בקרוב. "אני נמצא כאן מהרגע הראשון", מספר יונתן, "ובבוקר אני הולך לעבודה אבל בערב אני חוזר לכאן ולא לדירה שלי. זה הבית שלי כרגע, וכל פעם שאני חוזר לכאן אני רק רואה יותר ויותר אוהלים. קשה לצפות כמה זמן זה עוד ימשיך, אבל כרגע זה די ברור לכולם שנשארים. זה הקונצנזוס".
