הרבה סטודנטים מסיימים את התואר הראשון עם המחשבה של "העיקר לעבור" לא משנה באיזה ציון, העיקר לקבל את התואר, אף אחד לא יסתכל אחר כך על הממוצע. הרבה פעמים זו הגישה אם מעוניינים פשוט להשתלב בשוק העבודה. אבל אם חשבתם לפצוח בקריירה אקדמית, או להמשיך ללימודים מתקדמים לתואר שני, שלישי או דוקטורט חישבו שוב. ממוצע הציונים של התואר הראשון מהווה פקטור משמעותי בקבלה ללימודי תואר שני.
בניגוד לתואר ראשון, שבכדי להתקבל אליו צריך להציג את ממוצע הבגרות ואת ציון הפסיכומטרי, הקבלה לתואר השני נעשית ברוב המקרים על סמך ציוני התואר הראשון. ככל שממוצע התואר הראשון גבוה יותר, כך קל יותר להתקבל לתואר שני באותו תחום. נכון, רצוי שהתואר הראשון יהיה בתחום זהה או קרוב לתואר השני, אבל אם בכל זאת בחרתם בתואר שני שלא קשור כלל למה שכבר למדתם, תתנחמו בעובדה שזה אפשרי, אך מצריך השלמת קורסים.
בדומה לתואר הראשון, גם בתואר השני הביקוש ללימודים הוא שקובע את רף הקבלה וככל שהתואר מבוקש יותר, כך יותר קשה להתקבל אליו. אולם, היתרון היחסי שמעניק לכם התואר השני בהמשך הדרך, הופך את המאמץ למשתלם.
בחלק מהחוגים לתואר שני, יש צורך לעבור מבחני קבלה. תואר שני במנהל עסקים, למשל, דורש בדרך כלל מעבר של מבחן ה-GMAT הבינלאומי. מבחן ה- GMAT הוא מבחן ממוחשב בינלאומי המודד את יכולותיו המילוליות והכמותיות של הנבחן. למבחן כמה פרקים המתמקדים בכתיבה אנליטית, מתמטיקה, הבנת הנקרא וההיגיון, וכל השאלות בו הן שאלות רב-ברירתיות (אמריקאיות).
אלו השואפים להתקבל למוסד לימודים בחו"ל, צריכים לעיתים לעבור את בחינת ה-GRE אשר דומה בהרבה מובנים למבחן GMAT, בכך שהיא מעריכה יכולות חשיבה אנאליטיות, הבנת הנקרא, כתיבה ומתמטיקה, ואינה בודקת ידע אקדמי ספציפי. בנוסף למבחן זה נדרשים המועמדים להיבחן גם במבחן TOFEL שמטרתו להעריך את רמת האנגלית של הנבחן בקריאה, שמיעה, כתיבה ודיבור.
תנשמו עמוק, זה עדיין לא סוף הדרך. בתחומים כמו אדריכלות, אמנויות, עיצוב ועוד, יידרשו לעיתים בחינות כניסה של מוסד הלימודים, ראיונות אישיים, ניסיון קודם בעבודה, המלצות, פטור מאנגלית, ועבור אלו שעשו את התואר הראשון במוסד ששפת ההוראה בו אינה עברית תידרש גם בחינת ידע בעברית. ישנם גם תחומים בהם בחינות סף הן חובה ואף אחד לא פטור מהן כמו בחינת המתא"ם הקודמת לרישום לתואר שני בפסיכולוגיה, אשר חובה לעשותה, משום שציוניה מהווים תנאי קבלה הכרחי ללימודי תואר שני.
המסלול המחקרי דורש פעמים רבות נתוני כניסה גבוהים יותר, ולא תמיד יש משמעות אמיתית בתזה, במיוחד אם לא מתכוונים להמשיך לתואר שלישי או דוקטורט. לכן, אם אתם לא מתכוונים לפצוח בקריירה אקדמית, חשבו היטב האם באמת כדאי לכם ללכת על המסלול המחקרי ולהתאמץ יותר בעבור משהו שלא ישרת אתכם בעתיד.
בשנים האחרונות מורגש שינוי וניתן לראות כי תנאי הקבלה מתגמשים דווקא. אם בעבר אוניברסיטאות רבות מנעו מבוגרי תואר ראשון במכללה להשתלב בחוגים פופולאריים ללימודי תואר שני ושמרו את המקומות לבוגרי תארים אוניברסיטאיים אולם התחרות על כל סטודנט יצרה סטנדרטים שונים ותנאי הקבלה כמעט ולא מגבילים בוגרי תואר ראשון במכללות. במקביל, מכללות רבות פתחו מגוון מסלולי לימוד אטרקטיביים, כך שהתחרות על כל סטודנט הולכת ומחריפה, מה שמוביל לתנאי קבלה גמישים ונוחים יותר.
עם זאת, בסופו של דבר, הכי חשוב לברר עם מוסד הלימודים הרצוי את תנאי הקבלה המפורטים והמדויקים לתחום שמעניין אתכם. לכל מוסד ולכל פקולטה יש דרישות שונות, מבחינת ממוצע הציונים ודרישות קדם, לכן רצוי להוציא מידע מדויק ואמין מאתרי האינטרנט של המוסדות או ממזכירויות החוגים, ולא להסתפק בידע של חברים של חברים.
