אני חייבת להודות על האמת, בניגוד לאושר הצרוף שחזיתי שיציף אותי כשאשמע סוף סוף את המשפט "טוב, חברים, אני שמח לבשר לכם שסיימנו את כל החומר", עלו בי בעיקר רגשות מעורבים.
עוד לפני שהרגל עוברת את דלת הכיתה בפעם הראשונה, זה מתחיל במחשבה שאתה בעצם די יודע כיצד תעבור את קורס הפסיכומטרי. אתה הרי מכיר את עצמך, ועצמך עבר תריסר שנות לימוד, ולעולם לא ישכח את כמויות החומר האדירות בהיסטוריה, ספרות, תנ"ך, שלא נדבר על הבגרויות במתמטיקה שניקזה לו את הקרביים החוצה וסידרה אותם בדמות שברים, אותיות, חזקות ושורשים על מחברת בחינה משובצת. עכשיו תשכחו כל מה שידעתם על הרגלי הלימוד מימי בית הספר העליזים - פסיכומטרי הוא חבר מכוכב אחר.
במשך שלושה חודשים תמימים עמד בקדמת הכיתה בחור מקסים, שנון וחכם באופן בלתי יתואר, להלן: המורה שלי לפסיכומטרי, וכל תפקידו בחיים היה להוקיע את הרעות החולות שמשרד החינוך הטביע בתלמידי כיתתו. ובמילים אחרות לגרום לנו לסגל לעצמנו כלים רבים, מגוונים ויצירתיים לפתור נכון כמה שיותר תרגילים בכמה שפחות זמן.
בחודש הראשון בהיחשפנו לדרכי הפתירה המשונות שלו חשבתי לעצמי: "תקרא לי ארכאית (וכן, זו מילה מהמילון), אבל אסתדר עם הישן והטוב, אבל באמת שמעריכה את הכוונה". בחודש השני עם התעצמות הסימולציות והתרבות החומר פזלתי בחשש לכיוון השיטות המודרניות שהציע לנו, אולי יש בהן משהו? מיותר לציין כי בפתחו של החודש השלישי הבנתי שאם אתה לא יכול להם הצטרף אליהם. וכך היה.
כך למשל בשיחת חולין קלילה בערב שישי עם המשפחה פיסות טריוויה משונות על אודות היכולות הקוגניטיביות של תמנונים, שנתקלת בהן בקטע קריאה באנגלית, גורמת להרמת גבה כללית משאר יושבי השולחן אשר לא נמנים עם נתיני מדינת פסיכומטריה.
ללא ספק, משמעות המבחן זורמת בכל נים ווריד, וכרגע, מטרת העל בחייך היא להוציא את הציון שיאפשר קבלה חלקה ונעימה לחוג אותו תרצה ללמוד במוסדות הלימוד השונים להשכלה גבוהה. קצת יותר בפשטות ובלי להיות דרמטיים: נדמה כי הפסיכומטרי יכריע עבורנו את המשך החיים.
במקביל לכמות המטורפת של הסימולציות, השאלות, המילים והקטעים שעוברים תחת ידי בימים אלה, הדילמה מה ללמוד מתעצמת. איך בכלל מחליטים? הולכים עם הלב ובוחרים במה שמעניין? הולכים על כיוון מציאותי של קריירה בטוחה? מקצועות שהייתי טובה בהם בתיכון נחשבים באוניברסיטה? אולי בכלל כדאי לבדוק כיוונים שמעולם לא נחשפתי אליהם, רק כדי לוודא ליתר ביטחון שלא פספסתי את יעודי בחיים?
כשאחרים טוענים בפני בהתלהבות "וואו! יכול ממש להתאים לך!", יש בכך איזושהי אמת? איך אני בכלל יודעת מה "מתאים לי"? וככל שהשאלות מתרבות כך גם מתרבים השיטוטים האינטרנטיים באתרי המוסדות, בתקווה שעם קצת מושג אוכל לפחות לצמצם אפשרויות.
* שירן עמיר, בת 21 מקרית עקרון, היא תלמידת מכון הפסיכומטרי !Smart.
