מעט שיעורי דקדוק, סמסים בנייד ורשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר, הם החשודים העיקריים בעלייה חסרת התקדים במספר הסטודנטים להשכלה גבוהה שאינם יודעים לכתוב כמו שצריך. תלונות מעין אלו נשמעו בשנים האחרונות מפי מרצים לא מעט, והאשמות נזרקו לכל עבר, אך עתה נראה שיש גם עובדות מוצקות.
באוניברסיטת ווטרלו באונטריו, אחד המוסדות הבודדים להשכלה גבוהה בקנדה שדורשים מהמועמדים ללימודים לעבור מבחן קבלה בשפה האנגלית, מצאו כי קרוב לשליש מהסטודנטים הניגשים למבחן נכשלים בו. כך דיווחה סוכנות הידיעות הקנדית.
"שלושים אחוז מהסטודנטים הניגשים למבחן לא מסוגלים לעבור את הרמה המינימלית", סיפרה אן בארט, האחראית למבחני הכניסה באנגלית של האוניברסיטה, "בהחלט היינו רוצים שהרמת הבחינה תהיה יותר נמוכה".
בארט אומרת כי שיעור הנכשלים קפץ בחמישה אחוזים בשנים האחרונות, מעשרים וחמישה אחוזים לשלושים אחוזים, ומעורר את השאלה מה השתנה בחומר הלימוד של התיכונים שמוביל לתוצאות אלו. גם תלמידים עם ציונים גבוהים שסיימו 12 שנות לימוד, ומזוהים כתלמידי עלית: "עדיין לא מסוגלים לעבור את המבחן הפשוט שלנו", אמרה בארט.
דקדוק עלוב הוא הסיבה העיקרית בגינה סטודנטים נכשלים, היא מסבירה. "אם לסטודנט יש בעיה עם טקסטים ארוכים, מילות יחס או הטיית פעלים, זו בעיה". לטענתה הבעיה טמונה בכך שחלק מהסטודנטים בבתי הספר הממלכתיים לא לומדים יותר שיעורי דקדוק.
באוניברסיטת סימון פרסר, הנמצאת בקולומביה הבריטית (דרום מערב קנדה), אחד מתוך עשרה סטודנטים לא עומד בדרישות הקורסים בכתיבה הדרושים להשלמת נקודות התואר. אותם סטודנטים נאלצים לקחת קורסים בסיסיים בכתיבה לפני כן. בעקבות כך האוניברסיטה בוחנת מחדש את דרישות הקבלה שלה בשפה האנגלית.
"הייתה תחושה כללית בשנה, שנתיים האחרונות שאנו מוצאים את מרבית הסטודנטים כשהם נאבקים עם מיומנויות בשפה" אמרה רומנה קהן המני, היועצת האקדמית של האוניברסיטה. "אמוטיקונים, סמיילים מחייכים, סמיילים עצובים, קיצורי מילים, הם רק חלק מהזוועות הכתובות המופיעות במכתבים ובקשות רשמיות", היא מרחיבה. לרוב היא שולחת להם מכתבי תשובה עם סמיילי ומבקשת מהם להגיש מחדש את הבקשות, כדי שלא ידחו על הסף.
המרצים גם זוכים למנת האנגלית הקלוקלת בעבודות המוגשות להם במהלך הלימודים. "המילה 'הכי' היא אחת המילים הנפוצות וגם 'לגמרי', לפעמים היא אף מאויתת לא נכון", מספר פול בורדה, מרצה לאנגלית בסימון פרסר שנדהם מהדברים בהם הוא נתקל. "הטעויות בפיסוק הן עצומות. לסטודנטים אין ממש מושג למה משמש גרש. אני מקבל חיבורים שאין בהם פיסוק ואם כבר יש אז הוא לא נכון. הם מתייחסים לנקודות ולפסיקים כקישוטים לאותיות בטקסט", הוא מסביר את הסיבה בגללה החל ללמד דקדוק בשיעורים שלו.
מומחים בתחום טוענים כי הודעות טקסט ורשתות חברתיות הם האשמים העיקריים בירידה בכושר הביטוי והדקדוק של הסטודנטים. נדמה שהסטודנטים לא יודעים כיצד להתבטא (אם זה לא קשור בסמיילי כלשהו), לא מסוגלים להביע רעיונות מורכבים. עם זאת, ישנה נקודות אור אחת בהתפשטות הטכנולוגית על אמצעי הכתיבה, האיות השתפר הודות לתוכנות לבדיקת איות.
ג'יימס טורק, מרצה באוניברסיטת טורונטו, שם את הדברים בפרופורציה "יש רעיון על דור זהב של סטודנטים בעבר שהיו נפלאים, בניגוד להיום. אני לא כל כך בטוח שאותו עידן באמת התקיים", אמר. "אתה יכול לחזור אחורה ולקרוא את אפלטון או סוקרטס שדנים בכך שהדור העכשווי לא מוצלח כמו הדור שהיה לפניו", הוא אומר. מעניין מה הם היו כותבים על זה בפייסבוק.
