בוגרת לימודי משחק מטעם הסטודיו של ניסן נתיב, תל אביב.
איזו סטודנטית היית?
"הייתי תלמידה מאוד חרוצה. לא ממש למדתי משחק לפני שהגעתי ללימודים, אז הרגשתי שאני בפיגור אחרי כולם. כדי להתמודד עם זה כמעט תמיד הייתי בין הראשונים שהגיעו בבוקר לבית ספר לעשות חזרות, ובין האחרונים ללכת. ההשקעה השתלמה ובשנה ג' קיבלתי הרבה תפקידים ראשיים והרגשתי קצת יותר בטוחה בעצמי".
מה את הכי זוכרת מתקופת הלימודים?
"הפעם הראשונה שהמשפחה שלי ראתה אותי משחקת, הייתה בשנה א' בשיעור פתוח של סצינות ממחזות של שייקספיר. שיחקתי את ליידי אן מ'ריצ'רד השלישי' וזו הייתה סצינה דרמטית וטובה. בסוף הסצנות הקהל מאוד פירגן, וכמה אפילו נעמדו. פתאום ראיתי את אמא שלי מזילה דמעה. אחר כך הם ניגשו אלי ואמרו שזה היה מצוין והם מבינים למה אני פה.
"מאז, האדם היחידי שאני מזמינה לכל דבר שאני עושה, כולל לדברים הגרועים או לבכורות המפחידות ביותר, זו אמא שלי. כשאני רואה אותה בקהל זה תמיד מחזק אותי ואני גם סומכת על טעמה ודעותיה".
עבדת בזמן הלימודים?
"היה לי קשה לעבוד בזמן הלימודים כי הם היו מאוד תובעניים. עבדתי כברמנית במועדון בסופי שבוע ועשיתי כעשר פרסומות בטלוויזיה בכל שנה שלמדתי, אבל זה לא הספיק לי כדי להחזיק דירה, אז חזרתי להורים".
היה מרצה או קורס שהשאירו עליך רושם?
"ניסן נתיב, שהיה עבורי מורה לחיים. הוא היה איש מרשים, אידיאליסט, קר מזג, קורקטי, ועם חוש הומור בריטי מיוחד. הוא אף פעם לא העליב תלמיד וגם לא שיבח, אבל תמיד נתן עוד נקודת למחשבה להמשך העבודה. בתור תלמידה הגישה הזו הרבה פעמים תיסכלה אותי, אבל בדיעבד הבנתי מדוע נקט בגישה הזו - הוא לימד אותנו לא להיות תלויים בתשואות או בעלבונות ושצריך פשוט לעבוד".
יש לך טיפ לסטודנטים?
"לחסוך כמה שיותר כסף לפני הלימודים. מי שיכול, שיגור עם ההורים כי גם ככה קשה להתפרנס ואין הרבה זמן ליהנות מדירה".
