הסופר דודו בוסי למד משחק אצל יורם לוינשטיין מ-93' עד 96'.
מהו הזיכרון הבולט שלך מתקופת הלימודים?
"היה תרגיל כיתתי במהלכו השחקן עולה לבמה ומספר סיפור שירגש את הקהל. אני ידעתי על התרגיל מבעוד מועד, והמצאתי סיפור על חמישה ילדים משכונת התקווה שבה גדלתי. כשהצגתי אותו מול כולם, יורם לווינשטיין אמר שיש לי כישרון של סופר, וממש נעלבתי. רציתי שיהיה לי כישרון של שחקן. כשהתחלתי לכתוב חמש שנים אחר כך, חמשת הילדים האלו היו הזרע של הספר הראשון שלי: 'הירח ירוק בוואדי'".
איזה סטודנט היית?
"הייתי מסתמך קצת יותר על הכישרון או על היכולת שחשבתי שיש לי, ופחות השקעתי בעבודה כמו בכל בתי הספר, בהם לא הייתי ממש משקיען".
עבדת בזמן הלימודים?
"מעט. הייתי קצת ב"זהו זה" בתפקידי משנה של המשנה. לפעמים הייתי סתם עציץ".
היה מרצה או קורס השאירו עליך רושם?
"אהבתי את הקורס של רוני פינסקר, על טרגדיות יווניות. הוא תיאורטיקן פנטסטי ומלא ידע. הוא לימד אותנו על תולדות התיאטרון, וממנו יש לי את הזיכרון הכי טוב".
איך עברת ממשחק לכתיבה?
"אחרי הלימודים, במהלך אחת ההצגות חטפתי חרדת קהל והבנתי שאני לא עושה יותר תיאטרון. למרות זאת, לא רציתי לוותר על להיות שחקן, אז ניגשתי למשחק מול מצלמה. הלכתי לאודישן אחרי אודישן, מכישלון לכישלון, ונכנסתי לדיכאון שמתוכו נולדה הכתיבה".
יש לך טיפ לסטודנטים?
"לסמוך על האינטואיציות, לא כל מה שמורים אומר הוא מוצדק".
האם היית בוחר היום ללמוד משהו אחר?
"אני לחלוטין לא מתחרט על לימודי המשחק, הם תרמו לי בבניית דמות, איך להציג קונפליקט - הרבה דברים מהתיאטרון בנו לי את הכתיבה.
"בכתיבה אני למעשה משחק את כל אחת ואחת מהדמויות שאני כותב. אני לא יודע אם אלמד תחום נוסף בעתיד, אבל כרגע אני עובר לתחום שונה, ועובד על תסריטים. בתחום הזה היצירה היא לא בלעדית, ובכך זה שונה מפרוזה".
