מינה: אז ברגע שאנחנו יורדות מהאוטובוס אנחנו רצות לקופה ו..
אני: שששש!!!
מינה: אבל אנחנו צריכות לאסוף את הכרטיסי..
אני: שששש!!!
מינה: מה הבעיות שלך?
אני: אני לא רוצה שידעו שאני הולכת ל.. את יודעת מה.
מינה: שני. תסתכלי סביב. את היחידה בלי נצנצים ועקבים.
אני: אז מה?
מינה: אין לך מה להתבייש. כולם כאן בדרך להופעה של בריטני ספירס.
אכן כן - הייתי בהופעה של בריטני ספירס. בשישי בפאב מינה לוקחת אותי הצידה ומבררת בעדינות אם יש לי תוכניות לסוף השבוע. החזרות להפקות סוף השנה כל כך מתישות שבעיקר תכננתי לקרוס על הספה ברגע שאגיע הביתה ולבהות בנקודה בחלל עד תחילת השבוע הבא.
"פשוט... אה... יש לי חבר שהתקשר ונתקע עם ארבעה כרטיסים מיותרים להופעה מחר בערב אם את רוצה להצטרף..", היא אומרת. "בטח שרוצה, לאיזו הופעה?", "אה... ב... בריטני ספירס", מינה ממלמלת תוך כדי שהיא מנסה לבחון אם ההצעה המגונה תגרום לי להסתובב לשאר החדר ולצעוק בקול רם "הא הא! מינה הולכת לראות את בריטני ספירס!!!". היא מכירה אותי היטב מינה, אבל לא עד כדי כך. בצעד קל הסתובבתי אל שאר החדר ושאגתי "אני הולכת לראות את בריטני ספירס! הא הא! אני אני אני!!".
באופן מפתיע שאר הנוכחים בפאב לא הגיבו בקריאות קנאה. אני יודעת שכולנו איכותיים ומקשיבים למוזיקה מלנכולית בזמננו הפנוי, אבל האין בין מכריי בלונדון חובבי טראש? לורה ישר מבינה את גודל המעמד ומצטרפת להרפתקה. מישהו נוסף? לא. לא? לא.
הישראלית שבי המומה. אני מגיעה ממדינה שחוגגת כל מופע מחו"ל כאילו היה מינימום המשיח! אמנם ידעתי שהבריטים מפונקים כי כל העולם ממילא מופיע כאן כל הזמן אבל באמת שלא תיארתי לעצמי שהמצב חמור עד כדי כך.
"בדיוק ראיתי שם את AC/DC", אלכס מעקם פרצוף, "והסאונד היה על הפנים, אז אני אוותר". "בריטני באמת יכולה להיות בילוי נחמד", לוק מסביר, "אבל הרכבות לגריניץ' מושבתות מחר". איזו עצלות! בישראל, אם צריך, היינו הולכים ברגל לאיצטדיון רמת גן! "אה, אין רכבת נוחה?", לורה מבררת בקול מהסס, וכבר מינה ואני חוזרות להיות עם שני כרטיסים פנויים. "אני פשוט לא כזה סוג של הומו", משיב שלמה בטקט להצעה. מה הבעיות של כולם? בריטני! כוכבת על! חוזרת ללונדון לראשונה מזה חמש שנים ומופיעה במרחק נסיעה קצרה מחר בערב! "נו אז?", נאנח ג'יימס, "ביונסה מופיעה שם ביום שלישי".
אך לא הכל אבוד. מגדה, שותפתי לדירה, קופצת על המציאה ומוסיפה עוד חברה כדי להשלים רביעייה שתצעד לעבר מקדש הפופ. ביום למחרת אני כבר מאמצת את הגישה הנונשלנטית הראויה. אחרי שהתקשרתי לכל מכריי מישראל כדי לספר להם שבריטני ואני יוצאות לדייט - וכולם השיבו לי בסיפורים על כמה שהקיץ הזה ישראל דווקא על המפה ואפילו מדונה וליאונרד כהן באים לעשות שבת, התחלתי להבין שבעצם אני הולכת לראות מופע של בריטני ספירס. אהמ. אבל כשהגענו לאיצטדיון, סוף סוף ניכרה ההתרגשות ההולמת באוויר.
בנות בחולצות עם כתובות שהכינו במו ידיהן ('איטס בריטני ביצ!' הי הי כמה שאנחנו פרועות, כתבנו את המילה ביצ'! הי הי), נערות בארנקים ושמלות תואמות, ובחור מזדמן שהחברה שלו גררה אותו. כולם מתרגשים. טור המסעדות שמקדם את הבאים לאיצטדיון ארנה מקפיד לנגן את מיטב השירים של בריטני, וטוב שכך - כי הייתי זקוקה לתזכורת. טיפוס קליל ואנחנו מגיעות למקומות שלנו, עכשיו רק צריך את בריטני.
והנה היא עולה. מתוגברת בעשרות רקדנים, אקרובטים ורעמה של תוספות שיער בלונדיניות בריטני מזיזה את השפתיים בתיאום מושלם עם הדיסק שלה. ההפקה אפילו לא מתאמצת להסתיר שמדובר בשירה מוקלטת מראש בהעדר זמרי ליווי או אפילו נגן אחד לרפואה על הבמה.
בשלב מסוים בערב חיברו לה את המיקרופון כדי לומר "מה נצ'מע לונדון?" ושם בערך נגמרת האינטראקציה עם הקהל. אבל שלא תחשבו שאני מתלוננת. הו לא. גברת ספירס עמלה בפרך כדי לספק שואו שיבהיר לכולם שהיא עדיין הטוענת לכתר של מדונה. תלבושות מתחלפות, כוריאוגרפיות מסחררות, וידיאו קליפים מתואמים - קרקס שלם מעלה את סף הגירויים של הקהל משיר לשיר ומספק את הסחורה. תחי בריטניה.
אחרי שעתיים של זיעה, בריטני קדה קידה, מודה לקהל המצווח, ונעלמת. עדרי בנות-עשרה מרוגשות אוספות את עצמן ומרחפות את הדרך חזרה לאוטובוסים. גם אני ביניהן. אז נכון, היא לא עשתה את 'קרייזי', ונכון הרכבות מושבתות אז ייקח לנו שעתיים לחזור הביתה, ונכון - הכל באמת היה תזמורת בצורת. אבל זה לא כאילו אי פעם אהבנו את בריטני ספירס בגלל המוזיקה - אהבנו אותה בגלל הדיווחים.
אחרי שמגיל אפס היא תוכנתה לקריירת-על כמוצר פופ, ואחרי ששרדה שרשרת שערוריות שכללה גירושין, מאבק על ילדים, סמים וקרחת - קצת קשה להאמין שהיא בן אדם אמיתי. אבל הנה, בין זיקוקי דינור למופעים אוויריים ובמות מתחלפות ההוכחה ריקדה לנגד עיניי. אני יודעת שבריטני ספירס אנושית. יש לה רכבת ענקית בגרביונים.
