שנה א'. קבוצה של צעירים אבודים מגיעים לשיעור הראשון. כולם רוצים רק דבר אחד לשרוד את השנים הבאות ולצאת עם פיסת הנייר שתוכיח שיש להם תואר ראשון. לחלקם יש חסינות זאת שיושבת בשורה הראשונה ומקלידה כל מילה למשל, אבל השאר יודעים שאין לדעת מי הבא שיעזוב את האי. קיבצנו שלוש עדויות של מודחים טריים שמסבירים איך לא הגיעו לשלב שבו אמא גאה.
איפה יותר קל: באונ' או על איי הפנינה?
המתחרט
סטודנטים רבים נתקלים בהן כבר בשנה הראשונה של התואר מחשבות הכפירה בבחירת חוג הלימודים. רובם נותנים להן לחלוף, או מקסימום עוברים חוג, אבל קיימים סטודנטים שעושים את הצעד הנועז ועוזבים את הלימודים לאנחות. אחד מהם הוא עידו וינברג, שהתחיל ללמוד פסיכולוגיה וחינוך באוניברסיטה הפתוחה ונטש באמצע שנה ב'. "לקח לי הרבה זמן להבין שזה לא בשבילי. הלימודים היו מעניינים ורכשתי המון ידע, אבל התעלמתי מהפרקטיקה".
סיפורו של וינברג אינו נדיר, משוחרר טרי שיצא מהמסגרת הצבאית ומחפש בנחישות כיוון לחיים. "הבחירה בלימודים נבעה מפאניקה. שאלתי את עצמי 'למה אני לא מוצא את עצמי עכשיו?'. הייתי רק בן 21, ובכל זאת הצלחתי להלחיץ את עצמי".
"בדיעבד אני לא מתחרט על הלימודים, היה לי כיף ומעניין", אומר וינברג שבינתיים מנסה עבודות שונות כדי לזהות את הכיוון שמתאים לו. "אני מחפש, מתנסה ומקווה שאמצא את הדרך שלי".
הבין שזה לא בשבילו. וינברג
העני המרוד
מאחר ואנחנו עדיין לא מדינת רווחה למופת, המון סטודנטים נתקלים בבעיות לממן את שכר הלימוד והמחייה, ולעיתים זה אף עולה במחיר התואר."למדתי ארבעה ימים בשבוע והייתי צריך לעבוד כדי לממן את שכר הלימוד ואת שכר הדירה", מספר אסף לוזון שסיים ארבע שנים בחוג לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי בחולון, מבלי לקבל תואר . "הרבה פעמים היו קורסים שחשבתי שהם פחות חשובים, על תקן צבירת נקודות לתואר, ולכן לא ניגשתי למבחנים שבסופם".
אסף, העובד כאנימטור, לא בהכרח מאמין שבתחום שלו יש הכרח אמיתי בתואר ראשון "עשיתי את פרוייקט הגמר, קיבלתי ציון טוב, וכשחיפשתי עבודה ראיתי שזה לא מעניין אף אחד שלא סיימתי את התואר. זה לא שווה את המאמץ בעיניי".
מרושש
לחוצת חתונה
גיל 20 פלוס נוטה להגביר אצל חלק מאיתנו את תקתוק השעון הביולוגי. הזוגות היעילים מצליחים להתחתן וללדת ילדים תוך כדי בחינות סוף סמסטר, אך יש כאלה שלא מסוגלים לעשות את שני הדברים במקביל ונפרדים לשלום מהלימודים."בשנה הראשונה של הלימודים היה נחמד, ובשנה השנייה הרגשתי שזה לא מעניין אותי ושמה שבא לי לעשות זה להתחתן", אומרת חנה נהון שהתחילה לעשות תואר בלימודי ארץ-ישראל במכללת עמק הירדן, "חזרתי לבית ההורים ושמתי עיני על מציאת בחור הגון והקמת משפחה".
"בקיץ של אותה שנה התחתנתי עם חיים, בעלי, ובשנה השנייה הלימודים כבר נדחקו לשוליים. לא העמסתי על עצמי יותר מדי עם שיעורים, ויצא שאחרי שלוש שנים לא הצלחתי לסיים את התואר".
15 נקודות זכות מפרידות בין נהון לבין התואר המיוחל, ולא ברור מה טומן העתיד. "היום אני מבינה שהקמת משפחה לא סותרת לימודים", אומרת נהון. "עכשיו כשאני מחפשת עבודה זה צורם למעסיקים לשמוע שאין לי תואר. אם הייתי חוזרת לתקופה ההיא הייתי חושבת קדימה יותר, ולא באופן ילדותי".
לזרוק הכל ולתפוס את הזר
