בקיץ 1977, הראיונות המצולמים לטלוויזיה של דייויד פרוסט וריצ'ארד ניקסון משכו את אחוזי הצפייה הגדולים ביותר עבור משדר חדשות בהיסטוריה של הטלוויזיה האמריקנית. מעל ל- 45 מיליון צופים תאבים להצצה אל מוחו של השליט לשעבר המושמץ שלהם ומשתוקקים להודאה שלו בניצול סמכותו שהוביל להתפטרותו ישבו מרותקים מול קרב האגרופים המילולי שהתקיים בין ניקסון לפרוסט לאורך ארבע לילות. שני אנשים שהיה להם הרבה מה להוכיח ידעו שרק אחד מהם יצא מנצח.
העימות האגדי הזה יצר תקדים באמנות הראיונות החושפניים, שינה את פני הפוליטיקה וסחט הודאה מהנשיא לשעבר שזעזעה אנשים בעולם כולו... וכנראה גם את ניקסון עצמו.
הבמאי העטור פרסי אוסקר רון הווארד ("נפלאות התבונה", "אפולו 13") והתסריטאי פיטר מורגן ("המלך האחרון של סקוטלנד", "המלכה") מביאים אל המסך את העיבוד הדרמטי לקרב בין ריצ'ארד ניקסון (פרנק לאנג'לה, "לילה טוב ובהצלחה"), הנשיא המושמץ המנסה לשמור על שמו הטוב, לבין דייויד פרוסט (מייקל שין, "המלכה"), איש החדשות המחפש הצלחה, בסיפורו של העימות ההיסטורי ששינה את שניהם: "פרוסט / ניקסון".
הסרט משחזר את הראיונות בשידור חי שריתקו את האומה, את הדרמה של מאחורי הקלעים כששני המחנות של האנשים מתמרנים ומנהלים משאים ומתנים וחושף את הפרטים החסויים שהובילו בסופו של דבר לעימות פנים מול פנים בבית המשפט של הדעה הציבורית.
במשך שלוש השנים לאחר שאולץ להתפטר, ניקסון לא דיבר מילה. אך ב- 1977, הסכים הנשיא לשעבר הערמומי והקשוח לראיון אישי ובלעדי כדי לעמוד מול השאלות הלא פתורות בנוגע לתקופת כהונתו ולשערוריית 'ווטרגייט', שהובילה לסיום תפקידו. ניקסון הפתיע את כולם כשבחר
בפרוסט כמראיין שלו, כשכוונתו הייתה להערים על העיתונאי הבריטי הצעיר ולזכות מחדש באמונם של האמריקאים כדמות הציבורית הבכירה.
באותה המידה, גם אנשיו של פרוסט הביעו ספקות בקשר ליכולתו להתמודד לבד נגד ניקסון. כשהמצלמות הופעלו, קרב המוחות הגדול יצא אל הדרך. האם ניקסון יצליח לחמוק משאלות על חלקו באחת הפרשות המביכות ביותר של המדינה? או שמא יהיה זה פרוסט שיוכיח אחרת למבקריו וידרוש בתעוזה לקיחת אחריות של אחד הפוליטיקאים המוכשרים בדורו? העימות יחשוף את החולשות, האגו והכבוד האחרון של כל אחד מהאנשים כששניהם נוטשים את כל העמדות הפנים ומציגים מפגן ראווה של האמת לאמיתה.
פרנק לאנג'לה (ריצארד ניקסון)
קווין בייקון (ג'ק ברינן)
רבקה הול (קרוליין)
פיטר מורגן (תסריט)
רון הווארד, בריאן גרייזר (הפקה)
האנס זימר (מוזיקה)