יום שישי, שבוע שעבר. כרגיל בחצי שנה האחרונה, עבדתי בחנות "ונילה" שבתחנת הדלק שליד שדרות. לאחרונה, בשל הסמיכות ל"גבעת התקשורת" שממנה שידרו כל ערוצי הטלוויזיה, הפך האזור למוקד עלייה לרגל, ולא רק לעיתונאים. נדמה שכל עם ישראל הגיע לחפש קצת אקשן והחליט להגיע לגבעות שמהן ניתן לצפות ברצועת עזה.
ברקע שמועות על הפסקת-אש וסיום הלחימה. למחרת יודיע אולמרט על הפסקת אש חד-צדדית, ושאם החמאס רק יעז לירות על יישובי הדרום, הוא יוכה בכוח. העיתונאים כבר מתחילים להתארגן, מדברים על הגעגועים והרצון לשוב לארץ מולדתם. לכולם כבר הספיק.
שתי נשים מבוגרות, בגילה של אמי, נכנסות לחנות. הן מרעננה, מספרות, ובניהן משרתים בחזית. אחת מהן החלה להתווכח אתי ששדרות לא סמוכה לחלק הצפוני של הרצועה, אלא לחלק המזרחי. ממה שבדקתי לאחרונה כל מדינת ישראל נמצאת מזרחית לרצועה.
השניה, כדי להרגיע את הרוחות, שאלה בחביבות - "אז איך המצב אצלכם כרגע?". "יכול להיות יותר טוב. לפחות ירי הרקטות הופחת", עניתי בעודי ממשיכה להעביר את המוצרים בקופה. "כן, אבל כמה זה שונה ממה שהיה כאן קודם? אתם כבר רגילים". בטח. מה זה באמת ארבע רקטות על הבוקר? משחק ילדים בשבילנו. אני נושמת לרווחה כשהן יוצאות מהחנות.
עכשיו, לאחר הפוגה של שלושה שבועות מהרעש, כמעט שמחתי לשמוע שוב את הפעילות הבלתי-מבורכת ששבה לרחוב שלי. שדרות נצבעה כולה בדגלי כחול-לבן, ולרגע היה נדמה ששביב תקווה חדר מבעד לחרדות בנות שמונה השנים.
על כך אנשי הרוח הגדולים שלנו לא יכתבו. הם ישובו לשתוק נוכח הסבל של הישובים על גבול עזה, וידברו בשצף קצף על סבלם של הפלסטינים. מבחינתם, העשן שעולה מעל עזה, הוא הדבר העצוב ביותר שראו בימי חייהם, אבל 50 אחוז מילדי שדרות המוגדרים כנפגעי חרדה, הם עוד נתון סטטיסטי.
גם לנו לא היה פשוט לראות את הריסות עזה, את הילדים הקבורים מתחת להריסות. אבל כשמרגישים איום קיומי מקבלים פרופורציות. פרופורציות שייתכן שבמדינת תל אביב, במגדל השן האינטלקטואלי, לא הופנמו עדיין.
את הקרע בחברה הישראלית, נבחן כולנו מאוחר יותר. בינתיים אנחנו נהנים מהשקט, מהשמש החורפית, מהקור המקפיא בלילות, מהחנויות ששבו להיפתח ומעוברי-האורח שחזרו למלא את הרחובות. הפאבים חוזרים לפעול אט-אט, השיעורים במכללת "ספיר" שבו להתקיים כסדרם והחנייה שוב מלאה עד אפס מקום. ממשיכים בחיים. עד הפעם הבאה.
הכותבת היא סטודנטית שנה ג' במחלקה לתקשורת, מכללת ספיר.
