האיזור האישי שלי
כאן נרכז עבורך באופן אוטומטי את כל תחומי הלימוד שהתעניינת בהם בעת ביקורך באתר
הבחירות שלי
להכוונה מקצועית חינם השאר פרטים ונציגנו יחזרו אליך

בינתיים נושמים לרווחה

המלחמה בעזה הסתיימה ורנן יזרסקי, סטודנטית מספיר, מתחילה לחזור לשגרה, אבל עדיין חוששת שיש סיכוי כי מדובר במנוחה זמנית

רנן יזרסקי | 26-01-2009 09:50:00

יום שישי, שבוע שעבר. כרגיל בחצי שנה האחרונה, עבדתי בחנות "ונילה" שבתחנת הדלק שליד שדרות. לאחרונה, בשל הסמיכות ל"גבעת התקשורת" שממנה שידרו כל ערוצי הטלוויזיה, הפך האזור למוקד עלייה לרגל, ולא רק לעיתונאים. נדמה שכל עם ישראל הגיע לחפש קצת אקשן והחליט להגיע לגבעות שמהן ניתן לצפות ברצועת עזה.

ברקע שמועות על הפסקת-אש וסיום הלחימה. למחרת יודיע אולמרט על הפסקת אש חד-צדדית, ושאם החמאס רק יעז לירות על יישובי הדרום, הוא יוכה בכוח. העיתונאים כבר מתחילים להתארגן, מדברים על הגעגועים והרצון לשוב לארץ מולדתם. לכולם כבר הספיק.

שתי נשים מבוגרות, בגילה של אמי, נכנסות לחנות. הן מרעננה, מספרות, ובניהן משרתים בחזית. אחת מהן החלה להתווכח אתי ששדרות לא סמוכה לחלק הצפוני של הרצועה, אלא לחלק המזרחי. ממה שבדקתי לאחרונה כל מדינת ישראל נמצאת מזרחית לרצועה.

השניה, כדי להרגיע את הרוחות, שאלה בחביבות - "אז איך המצב אצלכם כרגע?". "יכול להיות יותר טוב. לפחות ירי הרקטות הופחת", עניתי בעודי ממשיכה להעביר את המוצרים בקופה. "כן, אבל כמה זה שונה ממה שהיה כאן קודם? אתם כבר רגילים". בטח. מה זה באמת ארבע רקטות על הבוקר? משחק ילדים בשבילנו. אני נושמת לרווחה כשהן יוצאות מהחנות.

פעילות צה"ל לפני הפסקת האש (צ' - יחצ)
פעילות צה"ל לפני הפסקת האש (צ' - יחצ)

מתרגלים לרעש המוכר
בחודשים האחרונים מאז שאני ושותפי לדירה עברנו להתגורר בשכונת 'נווה אשכול' שבשדרות, בכל יום היינו מקללים שכן אחר: לא ידענו כבר מה יותר גרוע, שירים במזרחית שקורעים את עור התוף או טראנסים ברוסית שגם אם תסגור את כל החלונות אין לאן להתחמק מהבסים.

עכשיו, לאחר הפוגה של שלושה שבועות מהרעש, כמעט שמחתי לשמוע שוב את הפעילות הבלתי-מבורכת ששבה לרחוב שלי. שדרות נצבעה כולה בדגלי כחול-לבן, ולרגע היה נדמה ששביב תקווה חדר מבעד לחרדות בנות שמונה השנים.

זה באמת נגמר?
אז מה בעצם יקרה עכשיו? איש לא יכול לענות על כך. רבים מרוצים מהתגובה הקשה, אך סקפטיים בנוגע לסיום ירי הרקטות. למעשה, מכל מי שדברתי בעיר ובמכללה, אין אפילו אחד שחושב אחרת. הבעיה היא שייקח הרבה זמן עד שיהיו שוב בחירות, עד שיזכרו שהקסאמים לא נופלים בשדרות אלא במדינת ישראל.

על כך אנשי הרוח הגדולים שלנו לא יכתבו. הם ישובו לשתוק נוכח הסבל של הישובים על גבול עזה, וידברו בשצף קצף על סבלם של הפלסטינים. מבחינתם, העשן שעולה מעל עזה, הוא הדבר העצוב ביותר שראו בימי חייהם, אבל 50 אחוז מילדי שדרות המוגדרים כנפגעי חרדה, הם עוד נתון סטטיסטי.

גם לנו לא היה פשוט לראות את הריסות עזה, את הילדים הקבורים מתחת להריסות. אבל כשמרגישים איום קיומי מקבלים פרופורציות. פרופורציות שייתכן שבמדינת תל אביב, במגדל השן האינטלקטואלי, לא הופנמו עדיין.

את הקרע בחברה הישראלית, נבחן כולנו מאוחר יותר. בינתיים אנחנו נהנים מהשקט, מהשמש החורפית, מהקור המקפיא בלילות, מהחנויות ששבו להיפתח ומעוברי-האורח שחזרו למלא את הרחובות. הפאבים חוזרים לפעול אט-אט, השיעורים במכללת "ספיר" שבו להתקיים כסדרם והחנייה שוב מלאה עד אפס מקום. ממשיכים בחיים. עד הפעם הבאה.

הכותבת היא סטודנטית שנה ג' במחלקה לתקשורת, מכללת ספיר.

חוזרים לפסטורליות? אילוסטרציה (צ' - ShutterStock)
חוזרים לפסטורליות? אילוסטרציה (צ' - ShutterStock)
כלים שיעזרו לך לבחור מה ללמוד
המבדק
מחשבן סיכויי קבלה
מחשבון בגרויות
X
שירות אישי חינם
מחפש את מוסד הלימודים שהכי מתאים לך? השאר פרטים
באנר פירסומי