יצא לכם פעם לשבת בספריה ממוזגת היטב, מול מגדל של ספרים, תחת מנורות פלורסנט, ולחשוב כמה כיף היה לשנות מיקום, לכזה שנושבת בו רוח אמיתית, האור שבו מופק מהשמש, והתוכן כולו הוא מבית היוצר של אמא-אדמה?
ובכן, תתפלאו לשמוע שלא מעט סטודנטים באמת עושים זאת ויוצאים לעבוד בגינות האורגניות שבקמפוס שלהם.
"התחלתי להתנדב בגינה כי רציתי לנקות את הראש מהמבחנים", מספר אריאל מור, סטודנט לפיזיקה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שהיום מנהל את הגינה האורגנית בגבעת-רם. לעומת זאת, דורית רוזן, סטודנטית במכללת תל-חי, בחרה בעבודה בגינה בגלל הקרבה לתחום הלימודים שלה. "בתור סטודנטית למדעי הסביבה, זה חשוב לדעתי לעבוד על חינוך סביבתי".
רוב הגינות האורגניות בקמפוסים הן פרי יוזמה של ארגון הסטודנטים הירוק "מגמה ירוקה". המוסדות האקדמיים, עצמם, בדרך כלל שמחים על היוזמה, בייחוד אלו שעונים לקריטריונים של "קמפוס ירוק", והם מספקים את השטח החקלאי ומממנים את הוצאות מי ההשקיה.
"סטודנטים יכולים להגיע, לקבל שטח בגינה ולגדל מה שהם רוצים", אומר תומר וייס האחראי על הגינה בפקולטה לחקלאות ברחובות. "אנחנו מספקים השקיה וטפטוף, וגם דשן מהלול ומהדיר שבסביבה, או הכי טוב מקומפוסט שנאסף על ידי הסטודנטים".
"עבדנו עם קבוצה של ילדים מוגבלים, שהודרכו על ידי סטודנטים מתל-חי, והזמנו אותם לעבוד בגינה", מספרת רוזן.
הקשר שנוצר בין האנשים בזכות הגינה, גורם לסטודנטים רבים להתייחס אליה כאל "גינה קהילתית". "היתרון של הגינות, בנוסף לתרומה האקולוגית, הוא העלאת רמת החיים של האנשים שעובדים בה, וסיפוק חוסר רגשי", מאבחן מור. "לגינה מגיעים גם הורים וילדים שעוסקים בפעילות אקטיבית, בניגוד לישיבה סטטית מול הטלוויזיה. היום קיימות בעיות תקשורת בין בני המשפחה וכן ניכור בין שכנים, והגינה מאפשרת חיבור מחדש".
גם בעבור ליאור קריגר, יוזם הגינה האורגנית של מכללת תל-חי, העבודה בגינה מייצרת ערכים שאינם קשורים בהכרח לשמירת הסביבה. "הטבע יוצר חיבור בין האדם לעולם, ודרך הגינה האדם רואה את הפרספקטיבה הגדולה.
"היום יש מגמה חברתית אינדיבידואליסטית של כל אחד לעצמו. האדם מסתגר בדירתו ושוכח את החשיבות של חיי החברה. הגינה מנסה ליצור את הקשר הזה מתוך החוויה האישית של האדם עם הטבע. בנוסף, התחושה שאני לא לבד אלא חלק ממשהו גדול מחזקת את תחושת האחריות של האדם וגורמת לו לפתח עצמאות ולקחת יוזמה לשינוי המציאות", אומר קריגר.