יותר אנשים משתכרים שכר מינימום ומטה, מעמד הביניים מצטמק והמעמדות הגבוהים הם השכבה העיקרית שנהנית מצמיחה כלכלית כך עולה מהדו"ח שפרסם השבוע "מרכז אדווה", שבדק את השינויים החברתיים-כלכליים שחלו במדינה בעשור האחרון.
מכיוון שאחת ההשלכות של פערים גדולים בחברה היא אי שוויון באפשרות לרכוש השכלה גבוהה, עולה השאלה האם בישראל אנשים מהמעמד הנמוך מוותרים על לימודים גבוהים בגלל בעיות כלכליות. מחקר שערך בנק ישראל מעיד שהתשובה חיובית.
מהמחקר עולה כי בעוד ש- 63% מבני משפחות אמידות הם בעלי תואר ראשון, רק 41% מבני המעמד הנמוך מחזיקים בתואר אקדמי.
ממצא נוסף שעולה מהמחקר הוא שסטודנטים המגיעים מרקע קשה מסיימים את התואר הראשון כחמישה חודשים מאוחר יותר מאשר הסטודנטים האמידים.
"רוב האנשים שפגשתי באוניברסיטה השתייכו למעמד בינוני ומעלה", מעיד גדי, סטודנט לתואר ראשון באוניברסיטה העברית. "אני מניח שלאנשים משכבות נמוכות אין מספיק כסף, זמן או תמיכה חברתית על מנת ללכת ללימוד".
מלגות אוניברסיטאיות אינן ניתנות, אם כך, באופן שיטתי, אלא בהתאם ליחס שבין הכסף בקופה לבין מידת הביקוש. תיאורטית, סטודנט בעל קשיים יכול לקבל בשנה הראשונה כיסוי מלא לשכר הלימוד, ובשנה השנייה, עם הצטרפותם של עוד סטודנטים נזקקים או בשל פיחות בקופת המלגות, לקבל כיסוי חלקי בלבד זאת למרות שמידת היזקקותו נותרה כשהייתה.
סטודנטים רבים נעזרים במלגות שניתנות מטעם גופים פרטיים, מהארץ ומחו"ל, אך גם עליהן קשה להסתמך. בימי מיתון, בהם קיים איום מוחשי על הסקטור הפרטי, סביר להניח כי כספי המלגות שמחלקים ארגונים וקרנות שונים יפחתו.
פתרון רווח בקרב סטודנטים מעוטי יכולת הוא לקיחת הלוואה בנקאית, אולם החוקרים טוענים כי ההלוואה מקשה על הסטודנט והופכת את הלימודים ללא כדאיים.
בנוסף למימון שכר הלימוד, הסטודנט נאלץ גם להוציא כסף על הוצאות שוטפות נוספות: מגורים, אוכל, צילומים ועוד. "גם המלגה המקסימלית לא יכולה לכסות את הכל. מי שבא בלי אגורה בכיס לא יוכל ללמוד", אומר אפק.
