דייב: תגידי שני, רוצה לעבוד על סצינה ביחד עם ג'ס ואיתי?
אני: בטח, בטח!
דייב: מעולה! קראת את המחזה ריצ'רד השלישי?
אני: בטח, בטח.
דייב: אחלה מה דעתך על מערכה 4 סצינה 4?
אני: חזק, חזק!
דייב: יש לך העדפה בין מרגרט או אליזבת? כי לג'ס לא אכפת.
אני: אההההה.... ליזבת?
שבועות שהחרדה מהסצינה הראשונה מלווה אותנו. כולנו כבר קמנו ונעמדנו מול הכיתה והמורים בתרגילי תנועה, קול ומשימות אימפרוביזציה, אבל עכשיו החרדה שונה - לעמוד מול הכיתה עם טקסט של שייקספיר ולהצהיר שמה שהכנת הוא ברמה ראויה. אמאל'ה.
לכן, אני מבטיחה לעצמי להגיע מוכנה: ללמוד בעל פה את התפקיד כמה שיותר מהר, לעשות ניתוח דמות לעומק, להבין את הסצינה בקונטקסט של המחזה כולו, לבנות מסלול פסיכולוגי לדמות שלי, לפרק משמעויות נסתרות בטקסט, למצוא גם הומור וגם עצב בשורות שלי, לזרום עם הצעות של השותפים שלי לסצינה ולהביא תובנות משלי לכל חזרה. בקיצור, אני מלאת מוטיבציה, מוכנה ומזומנה לכבוש את האוורסט שעומד לפני. הבעיה היחידה לא קראתי את המחזה.
אני מודה, ריצ'רד השלישי הוא אחד מהמחזות החשובים של שייקספיר ובכלל, ומן הראוי היה שכבר מזמן הייתי משלימה את הקאנון כולו פעמיים, אבל איכשהו תמיד כשהייתי בדרך לקריאה של עוד מחזה חובה מצאתי את עצמי פותרת סודוקו במקום. רק שעכשיו, מעוצמת הפדיחה, לא יכולתי להודות שאין לי מושג מי הן אליזבת ומרגרט ומה הן רוצות מריצ'רד. את הסרט עם אל פצ'ינו דווקא ראיתי, אבל כל מה שאני זוכרת ממנו זה את וינונה ריידר רוטטת באיזו פינת חדר. אני רושמת לעצמי ביומן לברר אם הדמות שלי היא זו שריידר שיחקה, ולחפש התייחסויות בטקסט לכך שהיו לה בעיות מוטוריות.
החזרה הראשונה עוברת בבלבול כללי כי אף אחד עוד לא למד את השורות שלו בעל פה, ואני בעיקר מנסה להסתיר את העובדה שאין לי מושג איך יכול להיות שלדמות שלי קוראים המלכה אליזבת, אם רי'צרד הוא המלך והם לא נשואים. בדרך הביתה אני לוקחת מהספרייה עותק של המחזה ומתיישבת בבית לקרוא.
אלוהים אדירים - למה בחרנו סצינה מהמערכה הרביעית?! אני צולחת באיטיות שורה אחר שורה במחזה, בזמן שגיבורנו ריצ'רד טובח במשפחת המלוכה משפחתו שלו. על הכוונה לקרוא את המחזה ברפרוף ויתרתי אחרי שמצמצתי לאיזה שתי שורות והדמות שלי איבדה את אחיה. המהדורה ששאלתי כוללת הערות שוליים על האנשים האמיתיים ששייקספיר ביסס עליהם את המחזה, ואני מגלה שאליזבת הייתה שנואה בארמון המלוכה ונחשבת לקצת נעל באופן כללי. יופי, עכשיו יש לי צידוק לרגשי הנחיתות בחזרה.
הימים חולפים ומצבנו לא משתפר במיוחד. אני מבינה שאני מחרבת את העבודה לא רק לעצמי אלא גם לחבריי. עדיף שיחשבו שאני בורה ועצלנית מאשר סתם שחקנית מזעזעת. "אוקיי", אני נאנחת, "לא קראתי את ריצ'רד השלישי! טוב? מודה שיקרתי! אין לי מושג מה קורה בשלב הזה במחזה ועל מה לעזאזל הדמות שלי מדברת! אני באמת מתנצלת ומבטיחה לסגור את הפער אבל בינתיים אולי פשוט תסבירו לי מה קורה כאן?"
דממה משתררת בחדר. דייב וג'ס מחכים שהשני ידבר ומסתכלים עלי במבוכה. אני מבינה את הרמז, גם אני לא הייתי רוצה לסכן את הסצינה הראשונה שלי עם חובבנית כמוני. ואז דייב ממלמל: "אה... גם אני לא ממש קראתי את המחזה אף פעם.. זת'ומרת קראתי את התקציר בויקיפדיה אבל את המחזה ממש עדיין לא.." וג'ס משתנקת: "אני... אה... קראתי את החלקים עם הדמות שלי אבל לא כל כך את מה שביניהם..". "חברים", אני עושה את הדבר המקצועי, "שנקפוץ אלי לראות את ריצ'רד השלישי בגרסה המאויירת לילדים?".
