אבא: אז איך מזג האוויר אצלך?
אני: רגע, אני צריכה לבדוק בתחזית.
אבא: מה את באמת קוראת את תחזית מזג האוויר? את לא פשוט יודעת?
אני: כאן זה לא כמו בארץ, מזג האוויר משתנה כל חמש דקות.
אבא: ואת באמת בודקת?
אני: כן, אחרת איך אני אדע עד כמה חם צריך להיות המעיל שאני לוקחת איתי?
אבא: אה, ממש חורף אצלכם?
אני: לא, סתיו. איך אצלכם?
אבא: גם אצלנו כבר נהיה קר!
אני: באמת?!
אבא: כן, אתמול בערב אמא אפילו לבשה חולצה עם שרוול ארוך.
לא שאי פעם היה כאן קיץ, אבל בשבועות האחרונים הטמפרטורות יורדות, הרוח מתחזקת והרחובות מתמלאים בעלי שלכת. בקיצור, זה הסתיו, ובלי החצב. אני משוטטת בשכונה הלונדונית שלי, ונדהמת. אחרי הכל, עבור מי שמגיעה מארצנו הטרופית התפיסה של מושג הסתיו שונה לגמרי.
בישראל אורכו של הסתיו הוא בממוצע ארבע שעות והוא ממוקם על לוח השנה איפה שהוא בסוף נובמבר. למשך רגע קצר אף זוג לא רב באוטו על עם-או-בלי-מזגן: כולם נוסעים בחלונות פתוחים ומצטערים שדווקא היום לא לבשו את האפודה שאף פעם אין להם הזדמנות ללבוש. ביום למחרת, עם תליית מדבקות "סוף עונה" על חלונות הראווה, מוכרז רשמית החורף.
בלונדון, הקיץ הוא זה שאורך עשרים דקות שבמהלכן כולם מחפשים בהיסטריה את משקפי השמש שסחבו ללא סיבה במשך שלושה חודשים. בשאר הזמן כולם נזכרים בערגה באיזה אחר צהריים שבו היה מספיק חם לשבת על הדשא עם חולצה קצרה וכפכפים. הממממ... יום שלישי ההוא... איזה כיף שהיה.
לא רק הסתיו והקיץ שונים במהותם כל ההתעסקות במזג האוויר עברה גם היא עדכון מקומי. "קר", אני אומרת לחבריי האנגלים. "עוד יתקרר", הם מנחמים ומעניקים תחזית מדויקת. בהתחלה חשבתי שכל חברי הם חננות מטארולוגיה שיודעים לנבא בדיוק שהגשם ייחלש אך הרוחות המערביות תמשכנה, אבל מאז התקדמתי וכבר העברתי לספריית המועדפים שלי אתרי מזג אוויר שונים וגם אני יודעת לצטט אחוזי גשם.
אבל עכשיו, בסביבות 12 מעלות והגשם פסק, אז אנחנו מנצלים שעת חלון בין השיעורים ויוצאים החוצה ליהנות ממזג האוויר. כמו גלויה קיטשית, הרחובות צבועים בכל גווני השלכת. אני פוסעת לי בסלואו מושן עם מעיל מתנפנף ומדמיינת את עצמי בדרמה תקופתית. "או דיר" אני ממלמלת בניחוח בריטי ומבחינה באדי קור שיוצאים לי מהפה. איזה כיף פה בסתיו הזה.
בום!, "מה זה היה לעזאזל?!", בום!!! גוש עלים אחר גוש עלים מוטחים בפניי בזמן שסטיב ולורה נשפכים על הרצפה מצחוק. מסתבר שהאנגלים מעבירים את נעוריהם במלחמות עלים. תוך חמש דקות כל העלים שאנשי העירייה אספו ביממה האחרונה לתוך ערימות מסודרות נהפך לזירת קרב עלים אלימה.
עם כל הרצון הטוב, החברים מכסחים לי את הצורה עם העלים. במיומנות מרשימה הם מצליחים גם להתגונן מפני הניסיונות שלי לאלתר זריקת מחניים של ערימת עלים וגם מפגיזים אותי בכמות עלים שלא הייתה מביישת יער גשם.
הסלולרי מצלצל ואני מנסה להבין איך מסמנים במלחמת עלים הפסקת אש. אבא על הקו. "שני! יורד גשם עכשיו! איך שהתחיל רצתי להתקשר אליך! אוי, בדיוק הפסיק עד שהתקשרתי. לא משנה. את רואה סתיו! בדיוק כמו בלונדון!". כן, בדיוק.
