בעלת תואר ראשון בספרות מהאוניברסיטה העברית, ותואר שני בתקשורת גם כן מטעם האוניברסיטה העברית.
"אהבתי את האוניברסיטה, להיות סטודנטית. זה הדבר הכי טוב שיש כי אתה באמת יכול להיות 'הכל', הכל פתוח, והכל עדיין בפוטנציאל אחר כך כבר מתנפצים החלומות".
מה הדבר שאת הכי זוכרת מתקופת הלימודים?
"בשנת 81' או 82' היה פיגוע, והאוניברסיטה הייתה בפאניקה. באותו זמן ישבתי על איזו אבן דרך בדשא בתוך הקמפוס. פתאום שלושה אנשים הרימו והניחו אותי בצד, כדי שהרב כהנא יעמוד במקום שישבתי וינאם".
איזו סטודנטית היית?
"לא הייתי משקיענית, הייתי הכי חפיפניקית. הייתי מגיעה לשיעורים, אבל לא 'טחנתי' לימודים. בתואר השני הייתי יותר טובה מבחינת הציונים ואפילו סיימתי בהצטיינות יתרה. אני אוהבת ספרות, אבל היה לי יותר כיף ללמוד תקשורת".
עבדת בזמן הלימודים?
"בתואר הראשון עבדתי שלוש שנים במשמר האזרחי במשמרות לילה, ותפעלתי את המתנדבים. קיבלתי את העבודה כי הייתי קצינה בצבא. זו הייתה עבודה מאוד משתלמת אני זוכרת שהייתי נוסעת חינם באוטובוס בזכותה.
"במהלך התואר השני הייתה תקופה שעבדתי בחמש עבודות: מלצרתי במסעדה, העברתי קורסים בתקשורת לילדים מחוננים, עבדתי בקול ישראל בעבודות שונות, תחקירנות למשל, ורק בסוף התואר התחלתי לעבוד ככתבת".
היה מרצה או קורס שהשאירו עליך רושם?
"אהרון שבתאי היה מורה שלי. הוא היה הרבה פחות 'מוטרף' ממה שהוא היום. הוא היה יותר מסודר וממוסד. אצלו למדתי על המיתולוגיה היוונית ואני זוכרת אותו לטובה. למדתי גם אצל גרשון שקד ודן מירון: ענקי החוג לספרות דאז.
"בתואר השני המורה שהכי אהבתי היה יצחק רועה, הייתי גם מתרגלת שלו בקורס 'הכל סיפורים'. מאוד אהבתי לתרגל והרווחתי כסף".
יש לך טיפ לסטודנטים?
"כדאי להגיע לאוניברסיטה כדי לדעת כמה לא יודעים ולא כמה יודעים. להיפתח לכמה שיותר תחומים".
היית בוחרת ללמוד משהו אחר?
"כשהתחלתי ללמוד לא היה תואר ראשון בתקשורת, אלא רק תואר שני. היום הייתי לומדת תקשורת לתואר ראשון. חוץ מזה הייתי רוצה גם ללמוד משפטים"
