פרשת ההטרדות המיניות בחוג לסוציולוגיה של האוניברסיטה העברית, מצד ראש החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה לשעבר באוניברסיטה העברית, פרופסור אייל בן ארי, ממשיכה להשפיע על התנהלות המוסד.
עתה הוחלט בחוג למדע המדינה לקיים קוד אתי מחלקתי, אשר יקבע כללים מפורשים האוסרים ניצול מרות ויחסי כוח בין המרצים לכפופים להם. בוועדת הקוד היו 18 חברים, בהם מרצים, תלמידי תואר ראשון, דוקטורנטים וכו'.
"קוד אתי הוא לא תקנון מחייב, אלא 'אני מאמין' של קולקטיב", מסביר פרופ' אבנר דה-שליט, ראש החוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית. "אני לא חושב שהשינוי יתרחש בגלל חקיקה אלא בגלל חינוך. במשך אלפי שנים הזכרים התייחסו לנשים בצורה פטריארכלית. הקוד ישמש לחינוך ולא מקור סמכות כי צריך לעשות הכל כדי לקדם את השינוי".
בין החלטות הוועדה נכתב כי "חבר/ת צוות הוראה לא יקיים יחסים אינטימיים עם סטודנט/ית הלומד/ת באותה עת אצלו/ה בין אם בקורס או במסגרת הנחייה אקדמית. יובהר כי יחסים אינטימיים בתנאים אלה הינם אסורים גם במקרה בו היחסים אינם מהווים הטרדה מינית, וגם כאשר הינם בהסכמה".
ואולם, האם המלצות נורמטיביות באמת יכולות למנוע מצב בו סטודנטים נתונים להטרדות מיניות מצד המרצים שלהם? עדי לבני, נציגת הסטודנטים בוועדה, סבורה שכן. "המרצים הם לא מלוכלכים, אלא יש כאן עניין מוסדי. ברגע שיש לגיטימציה, גם אם סמויה, מיד הדבר יכול להידרדר לניצול יחסי מרות".
"אנחנו לא רוצים להיות משטרת האהבה", אומר דה-שליט. "אם צומחת אהבה אמיתית אנחנו לא רוצים לגדוע אותה, אבל צריך להחליט איפה מוותרים האם משלמים מחיר בליברליזם כדי להיות תקיפים או להפך".
לבני סבורה שהקוד שנכתב יפגע באופן מינימלי בחופש הפרט. "פעילות בהתאם לקוד מעידה על רצינות כוונות. אם הם באמת מאוהבים אז הם יוכלו לעמוד בקשיים המוערמים עליהם. הוא יכול להפסיק להנחות אותה, או שהיא תעבור לחוג אחר. זה כן ימנע סיטואציות כמו למשל שמרצה יוצא עם עשר סטודנטיות בשנה".
