זו הייתה אחת הקייטנות הנחשבות בעיר, בראיון הקבלה המפרך היו עשרות בני נוער נרגשים שנדרשו לענות על שאלות בסגנון "איך עושים קשר מוט", "כמה אתה מתקשר עם ילדים" ו"האם אתה מכיר את היימליך". אחרי מסכת שכזו, מיותר לציין את ההתרגשות הגדולה שאחזה בי ובחברתי כשהתקבלה ההודעה הרשמית - "התקבלנו להדריך בקייטנת גוונים!".
בחישוב פשוט, הדרכה בקייטנה מכסה לחלוטין את החובה המוסרית לעבוד בקיץ בין י"א ל-י"ב. מצד אחד, מדובר בשלושה שבועות בלבד כך שלא כל החופש הלך. מצד שני, המשכורת אולי סמלית בלבד, אך היא מרגשת דיה נערה בת 17 וגם מספקת עילה לבקש מההורים הגאים ש"רק יוסיפו קצת כסף לטיול ליוון". מה שנקרא win win situation.
הכל טוב ויפה עד הרגע בו המציאות טופחת על פניך ולא משאירה מקום לספקות. כבר ביום הראשון זכיתי לפגוש את קבוצת "תלתן" (איזה שם תמים..), חבורת פוחזים בכיתה ה' שהדבר האחרון עלי אדמות שמעניין אותם זה אני או פעילויות יצירה בגבס.
הבנים רוצים בעיקר לרוץ, לזרוק, לבעוט, לצעוק ולהציק לבנות (מה יותר מעניין מלהציק לבנות כשאתה ילד בן 11). הבנות מצידן רוצות בעיקר להציל את עצמן מהבנים תוך כדי הצמדות מוגזמת ודביקה אל המדריכה (ראה ערך: אני).
כמו בכל קייטנה, כמובן שהיו גם את אותם ימים נפלאים בהם זכינו להפיג את חום הקיץ במימיה הקרירים של הברכה. גם שם, עולם כמנהגו נוהג הבנים מנסים להטביע את הבנות, והבנות ב"אובר ריאקטינג" כמעט ומטביעות את המדריכה.
לוח הזמנים המוקפד למשעי כולל עשרות פעילויות מרתקות סדנת יצירה, תיאטרון בובות, מגלשות מים, סופרלנד ומה לא. בכל זאת, התענוג הזה עלה להורים כמה אלפי שקלים.
במציאות, לא טעיתם, הדברים נראים קצת אחרת ביתן הפעילויות נטוש, שמעון משחק כל היום כדורגל, תמיד חם מדי מכדי לנסוע לטיולים המתוכננים והיצירה היחידה שמתקיימת היא שיבוץ קללות מתחרזות בהמנון הקייטנה.
וכך, בעוד שחברתי קיבלה קבוצת מלאכים מכיתה ב', ילדות וילדים תפוחי לחיים עם קול ילדותי ומתקתק, כאלו שרק תתנו להם להכין מאפרות מחימר, אני קיבלתי את החוליגנים הצעירים, אלו שההורים שלהם ידעו בדיוק מה הם עושים כשהם רשמו אותם לקייטנה.
אין ספק, כבר בעבודה הראשונה שלי גיליתי בעל כורחי שתי תובנות שהולכות איתי עד היום: האחת היא שכוונות טובות זה לא מספיק והשנייה - שילדים זה בהחלט לא תמיד שמחה.
יש לכם רעיונות, הצעות או הערות? כתבו לנו - editor@yoram.co.il
