יש לנו את ציפי ליבני כשרת החוץ, את דליה איציק כיושבת ראש הכנסת, את השופטת דורית ביניש כנשיאת בית המשפט העליון וגם מספר ערים שבראשן עומדות נשים. אז איך זה שעדיין קיימים פערים כל כך מהותיים בין נשים וגברים בישראל 2008?
גם כיום, למרות שהנשים משכילות יותר, הגברים הם אלו שמרוויחים את השכר הגבוה יותר. מנשים מצפים להקריב את הקריירה לטובת המשפחה ותופסים אותן כמפרנסות משניות בלבד, ואילו מהגברים אף אחד לא חושב לבקש שייצאו קצת יותר מוקדם מהעבודה כדי להכין ארוחה. אפילו באקדמיה מספרן של הנשים גבוה כל עוד מדובר בדרגים הזוטרים, ואילו כשעולים בסולם הדרגות רואים פחות ופחות נשים.
שרת החוץ, ציפי ליבני
מרוויחות פחות מגברים
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כמחצית מכוח העבודה בישראל הוא נשים. מתוך כלל הנשים 51.1% עובדות, לעומת 61.8% מכלל הגברים בישראל. עם זאת, הכנסתן בכל הענפים והמקצועות נמוכה מהכנסתם של גברים. כן, כן, גם אם שניהם מבצעים את אותה עבודה או עבודה שוות ערך - הנשים תקבלנה פחות כסף. אם במקרה חשבתם שהעשורים האחרונים שיפרו את המצב - טעיתם ובגדול. למרבה התדהמה, הפערים לא השתנו מהותית מאז 1967, כך שלמעשה למעלה מ- 40 שנה שכר הנשים הוא כשני שליש משכר הגברים.
בשנת 2006 ההכנסה החודשית הממוצעת של גבר שכיר הייתה 8,712 ש"ח, לעומתו - אישה הרוויחה 5,521 ש"ח לחודש. כלומר, האישה הישראלית מרוויחה רק 63% ממשכורתו של הגבר.
נקרעות בין קריירה למשפחה
עוד מילדות מחנכים אותנו שהאישה היא זו שאחראית לתחזוקת הבית והדאגה לחיי המשפחה, לכן אין להתפלא כאשר יש למעלה מפי שניים נשים שעובדות בחצי משרה.ואם לדבר במספרים, אז בשנת 2007 36.8% מכלל המועסקות עבדו בחצי משרה, לעומת 12.8% גברים בלבד. לא מעטות היו הנשים שציינו כי הטיפול בילדים ובמשק הבית הוא הסיבה העיקרית לחלקיות המשרה. שיעור הגברים שציין את זה כסיבה עומד על אחוז בלבד. אצל גברים רבים הסיבה העיקרית לחלקיות משרה היא לימודים.
נשים ממשיכות לעסוק במשלחי יד נשיים מסורתיים המאופיינים בשכר עבודה נמוך. כמו בעבר, גם בשנת 2007 כמחצית מהנשים מועסקות בשישה משלחי יד עיקריים: "מטפלים", "עובדי הוראה בבתי ספר יסודיים ובגני ילדים ומדריכים חברתיים", "עובדי מזכירות", "פקידים אחרים", "מוכרים זבנים ודוגמנים" ו"עובדי ניקיון במבנים, עובדי מטבח ועובדי מכבסות". בכל אחד ממשלחי היד הללו, הנשים מהוות למעלה מ-70% מהמועסקים.
בנוסף, שיעור הנשים השכירות גבוה ועומד על 92%, בעוד שאצל הגברים מדובר ב 83%. אם לא די בכך, אחוז הנשים בכל דרגות הניהול נמוך מזה של הגברים, ורק 9% מהן משמשות בתפקידי מנכ"לות.
מתחזקות את הבית
תקרת זכוכית אקדמית
הנשים בישראל משכילות יותר מהגברים והן מהוות רוב בקרב הסטודנטים בכל הרמות, אך את תקרת הזכוכית באקדמיה הן לא הצליחו לפרוץ: בשלב מסוים ההתקדמות של הנשים נעצרת, וכך נוצר מצב שכמעט רק גברים מנהלים את העולם האקדמי.לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2007 ל-15.1% מכלל הנשים בנות 18 ומעלה היה תואר ראשון, לעומת 12.3% מהגברים. ל-8.0% מהנשים היה תואר שני, לעומת 7.4% מהגברים, ול-0.7% מהנשים היה תואר שלישי לעומת 1.3% מהגברים.
נשים מהוות כ-43% מהסגל בדרגת מרצה, כ-35.2% מהסגל בדרגת מרצה בכיר וכ-21.6% מהסגל בדרגת פרופ' חבר. בדרגת פרופ' מן המניין שיעור הנשים הוא 11.9% בלבד. פרופסוריות מזרחיות? לא בבית ספרנו - מתוך 680 פרופסוריות באקדמיה ובשירות המדינה, רק 23 הן מזרחיות - 3.4%.
נוכחות גבוהה בדרגות הזוטרות
דרוש שינוי חברתי
אחת הבעיות של נשים היא אופי שוק העבודה בישראל. מדובר בשוק תחרותי הדורש מחוייבות טוטאלית ואינו מאפשר איזון ראוי בין העבודה וחיי המשפחה, לכן נשים רבות נאלצות לבחור בין קריירה ופרנסה לבין גידול ילדים."הגיעה העת שהפמיניזם והשוויון יכנסו גם לתחום הפרטי וייווצר איזון בין משפחה לעבודה, אצל גברים ונשים כאחד", אומרת מנהלת מרכז המחקר והמידע של שדולת הנשים, טל תמיר.
לדבריה, מבלי שיהיה שינוי ממשי ב"אקלים החברתי" הישראלי, השכלתן והישגיהן של נשים לא יוכלו להיות מתורגמים לכוח כלכלי ופוליטי והן תאלצנה להמשיך לשלם את המחיר ולעצור את הקריירה וההתפתחות האישית שלהן על מנת לממש את מה שמוגדר כ"חובות שלהן כאמהות".
היועצת משפטית בשדולת הנשים בישראל, עו"ד יפעת מצנר, גורסת ש"יש להנהיג שינוי תרבותי מקיף בכל הנוגע לאיזון בין עבודה למשפחה. את ההישגים של העובדים והעובדות יש למדוד לפי תוצאות ולא לפי שעות".
מצנר מוסיפה כי האיזון יכול להיווצר על ידי מנגנונים של חזרה הדרגתית מחופשת לידה, עבודה מהבית, שעות עבודה גמישות וכדומה.
חינוך וחקיקה - המפתח לשינוי
האם יש תקווה? האם מישהו מאיתנו יזכה לראות שינוי בשוק העבודה הישראלי עוד בימנו אנו? קשה לומר. הדרך לשיוויון עוד ארוכה וללא חינוך וחקיקה אנחנו עלולים להיות תקועים במצב הזה גם ב- 40 השנים הבאות.בשנה האחרונה קודמו מספר הצעות חוק לטובת אמהות עובדות בישראל והמשק כולו, ביניהן הארכת חופשת הלידה בשבועיים. אבל האם זה מספיק? לא בטוח, אך זו בהחלט התחלה.
"עדיין חופשת הלידה בישראל היא מהקצרות בעולם", אומרת יו"ר שדולת הנשים, רינה בר טל, "בישראל אין הכרה בהוצאות מטפלת לצורכי מס. נשים בהריון ואמהות מפוטרות יותר, קידומן נעצר והן מועסקות הרבה יותר מהגברים בחלקיות משרה".
לדבריה, "רק ל-26% מהנשים יש פנסיה מהעבודה, לעומת 51.8% מהגברים, ולמעלה מ-20% מהנשים לאחר גיל הפרישה חיות בעוני. הדרך לשוויון בשוק התעסוקה עוד ארוכה", מסכמת בצער בר טל.
* אתר AllJobs.co.il סייע בהכנת הכתבה
מה יהיה?, מה יהיה?
