תפקיד: חובש פלוגתי בבסיס האימונים החטיבתי של הנח"ל.
גיל: 21.
מגורים: ירושלים ושקף.
על התפקיד: "אני מטפל בענייני הרפואה של פלוגה שלמה. אני אחראי לבדוק את האנשים, להגיש להם עזרה כשמדובר בטיפול שאני מוסמך לבצע, ולהפנות אותם הלאה אם צריך".
הכי אוהב בשירות: "את האחריות שיש בתפקיד הזה. למעשה אני האדם היחיד בפלוגה שיודע מה לעשות בתחום הרפואי".
הכי לא אוהב: "חוסר זמן. לפעמים אני רוצה לאמן את החובשים שלי או להכין תרגילים גדולים, ואפילו סתם לסיים דברים קטנים - ואין לי את הזמן לזה, כי יש המון המון עבודה".
רגע משמעותי: "מתחילת השירות רציתי להיות חובש, ולכן הרגע שקיבלתי את התפקיד היה הכי חשוב בשבילי".
כשמשעמם: "פעם, באחת השמירות שלי, עשיתי קרב תפוחים עם עוד כמה חיילים. רצנו בין העצים וזרקנו את הפירות אחד על השני. לא היו נפגעים".
אם לא הייתי בצבא: "אני מניח שהייתי מטייל עכשיו בשביל ישראל. חוץ מזה, יש עוד הרבה דברים שהייתי רוצה לעשות: ללמוד לנגן על סקסופון, ללמוד לטפס על צוקים".
מקום אהוב בארץ: "אזור עמק האלה. זה המקום שבו גדלתי, ואני אוהב את הטבע שם - את המערות, את היער. זה פשוט אזור יפה".
החפץ הכי מוזר בתיק: "אני לא יודע כמה זה מוזר, אבל יש לי שמפו שעשוי משמן זית ומשמן קוקוס".
השירות בחמש מילים: "הזדמנות לפיתוח אישי וללקיחת אחריות".
מפקד משפיע: "יש שלושה. הראשון, דניאל בן-חיים, היה סמל טירונים שלי. זה תמיד נראה כאילו הוא עושה את הדברים בצורה הנכונה. השני, אייל לוי, היה המ"כ שלי והסמל שלי. הוא תמיד נתן מעצמו בשביל המחלקה. והשלישי הוא אריק מויאל, שהיה מ"פ שלי במשך שנתיים ואף פעם לא נגמר לו הרעל".
