מפעל חיים

תפקיד: בוחן רכבי האכזרית של חטיבת גולני.

גיל: 48.

מגורים: כרמיאל.

מצב משפחתי: נשוי ואב לשלושה.

המסלול: "התגייסתי לגולני ב-1977 ומאז אני שם, מכונאי מהיום הראשון. מ-1980 אני נמצא במפקדת החטיבה, ב-2001 קיבלתי מצטיין רמטכ"ל, ושנתיים אחר-כך פרס על מפעל חיים מטעם הצבא".

על התפקיד: "אני אחראי לכשירותם של רכבי האכזרית בחטיבה. אני עובר בין הכלים, מוודא שהכל עובד, ודואג לתקן את מה שצריך".

הכי אוהב: "את העובדה שאני מתקן את הכלים למען הלוחמים ומאפשר להם לעשות את עבודתם בשקט".

לא אוהב: "אנשים לא ישרים שמנסים לעבוד עליי".

רגע קשה בשירות: "במלחמה הלכנו לחלץ אכזרית שנפגעה והיינו צריכים להוציא ממנה חלקי גופות. זה היה נורא".

החיילים ואני: "הם נותנים הרבה כבוד. הם קוראים לי סבא שומל וקודם כל מכינים קפה שחור, דואגים שלא יהיה קפה אשכנזי".

אם לא הייתי בצבא: "לא יודע איפה הייתי. אחרי 30 שנה אני רואה את עצמי רק בצבא".

באזרחות: "אצלי בבית הכל דגלי גולני וחיל החימוש. מבחינתי זה טריוויאלי, אשתי מקבלת את זה ותומכת בזה. אם לא הייתה תמיכה של הבית, אני לא יודע אם הייתי נשאר כל-כך הרבה זמן בצבא".

מוטו: "'לא מתים מעבודה קשה'. זאת חשיבה שפיתחתי במהלך השנים".

מצפה: "לשום דבר בומבסטי - רק שיהיה טוב ושנהיה בריאים. אני רוצה שיהיה שקט, ושאנשים יידעו לעשות את העבודה כמו שצריך".

שעה אהובה ביום: "הבוקר. אני קם מאוד מוקדם, וזה הזמן הכי טוב לחשוב בו, לתכנן את היום. חוץ מזה, אין כמו הקפה של הבוקר. זה הקפה הכי מתוק".

אתגר: "שנקבל את הנמ"ר ונתחיל לעבוד איתו. אני מצפה לזה בכיליון עיניים".

בבית הכל דגלי גולני וחימוש