ארוחת הערב בבית משפחת ג'מיסון תתחיל ממש בקרוב. ריחות התבשילים כבר נישאים למרחק בשכונת קריית שלום בחולון. אין ספק: ליל שבת באוויר. סביב לשולחן מתכנסת המשפחה המורחבת, וכרגיל מגוללים הילדים את מעשיהם בימים שחלפו. כאשר מגיע תורו של דיוויד לספר על השבוע האחרון שהעביר בבית-הספר להנדסה צבאית (בהל"ץ), הוא מצליח לפטור עצמו בדרך מיוחדת מהתיאורים הצבעוניים שכולם מצפים לשמוע: "גרייס כבר סיפרה הכל". כן, זה אחד מהיתרונות הגדולים שנעוצים בשירותם המשותף של האחים גרייס ודיוויד ג'מיסון באותה הפלוגה - מישהו כבר יעדכן את אמא.
האחים ג'מיסון משתייכים לקהילת היהודים המשיחיים, הרואים בברית החדשה את ההמשך של התנ"ך. במשך שנה וחצי חיכו האחים לאשרת קבע, אף על פי שגדלו וחונכו בישראל. רק לפני תשעה חודשים קיבלו השניים מסמך הנותן תוקף להיותם תושבים ישראלים, עם מגבלות מסוימות. הג'מיסונים לא רשאים להצביע בבחירות, אך יכולים ואף מחויבים לשרת בצה"ל.
בחודש אוקטובר האחרון התייצב דיוויד בבקו"ם כשלנגד עיניו מטרה אחת: להשתלב כלוחם ביחידת הכלבנים עוקץ. חרף כוונתו זו, מאמציו לא צלחו והוא מצא את דרכו לחיל ההנדסה הקרבית, שם הוחלט כי ישובץ לתפקיד לוחם אב"ך. "רציתי להיות לוחם, לא ממש היה חשוב לי איפה", מגלה דיוויד.
חודשיים אחריו התגייסה אחותו הגדולה. כשהגיעה גרייס לבקו"ם, עמדו בפניה שלוש אפשרויות שירות לבחירתה: פקידת לשכה, מ"כית או שוטרת צבאית. אולם בעבור גרייס התפקידים האלו לא היו מספקים. "אני רציתי שירות מאתגר מבחינה פיזית, לא להיות במשרד כל היום", מסבירה גרייס.
זמן קצר אחר-כך פגשה גרייס לוחמות אב"ך, שהסבירו למתגייסות הטריות מעט על התפקיד המאתגר של חייל בגדודי ההנדסה המיוחדים האלו. "הן פשוט שכנעו אותי", נזכרת גרייס. "אמרתי לעצמי: נו טוב, אהיה לוחמת. אני יודעת שזה לא הדבר היחיד שבנות יכולות לעשות בצבא, אבל מבין כל האפשרויות - זה מה שרציתי".
באופן מפליא למדי, משפחת ג'מיסון לא הייתה מודעת להשתלטות הקטנה שביצע הצמד בשטח בהל"ץ. רק בשיחת הפתיחה של הלוחמת הטרייה, הבינה גרייס שהיא ואחיה עתידים לשרת ממש באותו הבסיס - ואפילו באותה הפלוגה. "בשיחת הפתיחה סיפרתי למג"ד שאחי נמצא בטירונות הנדסה. רק לאחר מכן הבנתי בעצם שאב"ך זה חלק מהחיל, ואנחנו נשרת בדיוק באותה יחידה", מעידה גרייס.
"המג"ד רצה שלא נהיה צמודים יותר מדי זה לזו, אבל לאב"ך יש רק פלוגת הכשרת אחת", מסביר דיוויד. "באחד הלילות, כשעשיתי את הדרך הביתה מהבסיס וגרייס רק הגיעה אליו, קיבלתי ממנה שיחת טלפון. היא אמרה לי: 'דיוויד, נחש איפה אני? בדיוק בפלוגה שלך!' אני בתגובה לא ידעתי מה להגיד. הייתי בשוק".
החברים ליחידה כבר התרגלו לשירות המשותף של האחים, וגם לעובדה שפקודות השילוב הראוי אינן ממש רלוונטיות בעבורם. "יש לי חבר בפלוגה שכל הזמן מציק לי: 'תמסור ד"ש לאחותך'", מדגים דיוויד בחיוך.
גרייס ודיוויד משמשים שניהם גם באותו התפקיד - קשרי מפקדי המחלקות שלהם. עד לטקס הסיום, בו יירשם כנראה שיא חדש: אח ואחות שיזכו שניהם בהצטיינות - נהנים השניים מהשהות המשותפת, ומציינים כיתרון גדול את יכולתם לנהל שיחה אישית ברגעי משבר.
למרות הדינמיקה המאוד-מאוד צמודה, לאותה המחלקה לא ישובצו. "לא יעשו את זה כדי שלא יקרה, חלילה, משהו לשנינו. אנחנו רוצים להיות ביחד. אני אוותר על השאיפה שלי להיות קשר מ"מ, כי אחרי הכל - ליידיס פירסט", עוקץ דיוויד את גרייס, המבוגרת ממנו בשלוש שנים. חרף פער הגילים, דווקא דיוויד יפקוד את מדור השחרורים קודם לאחותו. עד אז תיאלץ האם לבית ג'מיסון לדאוג לשני ילדיה, אך לפחות לחסוך שתי שיחות טלפון.
