"ככה תתחיל את הכתבה", מורה החוקר המנוסה בטון בוטח: "המתנתי מחוץ למשרדו של מפקד מצ"ח דקות ארוכות אחרי השעה בה נקבע הריאיון. באותו הזמן הוא היה בהערכת מצב בנושא רגיש", הוא ממשיך להכתיב. "גניבה של שישה טילי לאו ו-24 רימוני רסס מאחת היחידות שמתאמנות ברמה. דיונים לא מתוכננים כאלה קורים בתיקים מורכבים, לפחות פעמיים בשבוע".
מאחורי דלת מוגפת, הדמיון מפליג: אולי החדר אפוף עשן, אולי אור עמום של מנורת ניאון יחידה חוצה אותו, אולי קמטי דאגה נחרצים במצחי השוטרים. אפילו מפקד המשטרה הצבאית החוקרת מחסיר פרטים. לאחר המתנה ממושכת, נפתחת הדלת.
אל"ם מאיר אוחנה, 45, הוא האיש שמופקד מזה שנתיים ושמונה חודשים על סל הכביסה המלוכלכת של צה"ל. זה שיוצנע בין טורי ההצלחות, ובקלות עלול להפוך לכותרת צעקנית בשערי העיתונים. "מצ"ח עוסקת בעולם הפלילי שבתוך הצבא, ומטבע הדברים אנחנו מתמודדים עם נושאים לא כל-כך נעימים", הוא מודה בריאיון נרחב ראשון מאז נכנס לתפקידו. "לצערי", הוא מוסיף, "בשנתיים האחרונות אנחנו עוסקים במגוון רחב של פעילויות במטרה למגר את הפשיעה בתוך הצבא, ולטובת הנושא הזה אנחנו מחזיקים מערך רחב של מודיעין, איסוף, חקירות ויחידות סמויות. היקף הפעילות שלנו בהחלט הולך וגדל, כי הצבא הוא בבואה של החברה, וצה"ל הוא חלק מהחברה בישראל.
כמצ"ח, עלינו לעשות הכל כדי שמי שלא בסדר, והם המעט, יטופלו בנחישות, כי רק ככה נשמור על איכות חייהם של המשרתים".
אל"ם אוחנה. "אין עלינו מערכת של לחצים".
חיילים בצבא אחר
על אף שלאורך כל הריאיון מדגיש אוחנה ש"הצבא הוא צבא טוב ומוסרי, אנחנו מטפלים בתופעות שאי-אפשר להקיש מהן על כלל המערכת", נתוני הפשיעה בצה"ל 2007 מדירים שינה מעיני רבים: לא פחות מ-10,000 דיווחי פשיעה התקבלו ביחידות מצ"ח השונות רק השנה, 2,884 מהם הובילו לפתיחת תיקי חקירה בחשד לפלילים, ו-4,451 חשודים נעצרו ונחקרו במרתפי היחידה. "תופעות העבריינות בתוך הצבא הן פרופורציונליות למה שקורה בחברה הישראלית", טוען אוחנה, "עם זאת, צה"ל מרחיב את מעגל הגיוס, ובוחר לחייל היום יותר נערים עם רישום פלילי, ולנו יש יותר עבודה".ואתה לא חושב שמוטב לוותר עליהם מלכתחילה, ולצמצם את היקף הפשיעה?
"יכול להיות שאת חלקם עדיף לא לגייס, אבל הצבא הוא חלק מהעם, והוא מציע הזדמנות לכולם. אני לא מבקר, ואם יש לי איזושהי ביקורת אני יודע לומר אותה, אבל בטח שלא בתקשורת. התפקיד שלנו, בסופו של דבר, הוא להתמודד עם מי שכבר התגייס לצבא, כדי שהצבא יוכל למלא את יעודו".
האם התפיסה היא שכל חייל שגונב רימון או מעלים נשק נשלח בהכרח על-ידי אדם אחר, או על-ידי ארגון?
"כן, בדרך כלל לכל רימון ולכל נשק יש כתובת, לא גונבים רימונים סתם. מישהו או משהו עומד מאחורי העניין הזה. אם פעם עבריין היה פועל לבד, היום יש מסגרת של רשתות. לארגוני הפשיעה כפופים 'חיילים', ואנחנו כל הזמן בודקים את הקשרים של חיילי צה"ל המעורבים בפשיעה למשפחת פשע כזו או אחרת".
כלומר, חוקר שלך, שיכול להיות גם נער בן 18, מכיר את מפת ארגוני הפשיעה בישראל?
"הוא צריך להכיר, ויש לנו את גופי המודיעין שלנו שיודעים לעשות את המיפוי והמחקר כדי להתחקות אחר הקשרים. בשורה התחתונה, הנגישות של חיילי צה"ל לאמל"ח היא הגבוהה ביותר. אם נגנב ארגז רימונים, לרוב גורם פלילי הזמין אותו, והחייל הוא מעין מתווך בדרך. הוא לא זה שיזרוק את הרימון בסוף, אבל תמורת בצע כסף הוא יהיה מוכן לגנוב ולהעביר אותו".
בסופו של דבר היכולת שלכם מוגבלת, בעיקר מבחינת תקציב וכוח אדם. מה יותר חשוב בעיניך: לרדוף אחרי חיילת שעישנה סמים ביום שישי, או אחרי לוחם שסוחר בנשק מקוצר?
"זה חשוב וזה חשוב. נכון, אתה לא יכול לעסוק בכל הבעיות, והמקרים בהם רמת סיכון חיי האדם גבוהה יותר, תמיד יהיו בעדיפות ראשונה. גם באותה חיילת שעישנה סמים במסיבה אני אטפל, אבל בשלב מאוחר יותר. אם יש ביחידה שלושה חיילים שמעשנים סמים, אחד שגונב אמל"ח ועוד חייל אלים, זה פוגע באיכות החיים של החבר'ה שהם בסדר. התפקיד שלנו הוא להוציא את אותם עשבים שוטים ולטפל בהם באופן ממוקד".
אף אחד לא חסין
מכל שלושה תיקים משפטיים שנפתחים במצ"ח, אחד נוגע לעבירת שימוש או סחר בסמים. בשנה האחרונה בלבד נפתחו 987 תיקים בעקבות שימוש במריחואנה או בחשיש, המוגדרים סמים "קלים". 108 תיקים נוספים נפתחו למשתמשי אל-אס-די, אקסטזי וקוקאין, המוגדרים "קשים". 60 אחוזים מן הצורכים עשו זאת מחוץ לכותלי הבסיס, 40 האחוזים הנותרים העזו קצת יותר ופשעו במוצב, בסככת הרכב או בחדר האוכל. המתבונן בנתונים עשוי להתרשם מהירידה בפשיעה מסוג זה - כעשרה אחוזים פחות לעומת השנה שעברה, אולם לדברי אוחנה, "זה לא אומר שהשתמשו פחות, אלא שנאלצנו לעסוק גם בהרבה דברים אחרים, והיינו פחות פנויים לנושא הזה". "המטרה שלנו היא לטפל בכל החיילים שיש להם איזושהי נגיעה לסמים, לא משנה אם קלים או קשים ואם העישון בוצע בנסיבות אזרחיות או צבאיות", מבהיר אוחנה. "אין מה להשוות למצב הקיים באזרחות, בו משניים-שלושה שימושים ואפילו יותר לא עושים, לצערי, עניין. בסוף, החייל מעשן עכשיו, ולאחר מכן צריך לעלות על הטנק, לשמור בגבול הצפון או אפילו לטוס מסומם. אתה לא יכול להפקיד את גורל ביטחון המדינה בידי חייל מסטול".
כחלק מהפן ההרתעתי, בדקו חיילי מצ"ח במהלך השנה החולפת כ-12 אלף חיילים בדגימות שתן לגילוי שאריות סם. על אף ששיעור הדגימות החיוביות שהניבו ערכות השדה נע סביב ארבעה אחוזים, אל"ם אוחנה נותר נחוש. "בשנה שעברה קיבלתי החלטה, לאור נתונים שהיו בידי, שאין יותר יחידות חסינות", הוא מגלה, "כל היחידות פתוחות לביקורת סמים - מיחידות עורפיות ועד יחידות עילית. אנחנו נגיע לכל יחידה ולכל בעל תפקיד, לכל חייל שיעשן סמים, גם אם הוא עישן בחופשה פרטית, ברגילה, אצל החברה, בחופשת שחרור או באילת. אם אתה בסדר, אין בעיה - תן דגימת שתן ושלום, תמשיך בעיסוקיך. יצא חיובי? הופה, עכשיו תסביר איך ולמה".
אז אתה בעצם אומר לחיילים: "חכו עד שתשתחררו, ואז תעשנו, כי באזרחות זו לא עבירה חמורה".
"גם החיילים יודעים את זה. חלק מהחיילים השתמשו לפני הצבא, והפסיקו בזמן השירות, כי בצבא זה יותר מרתיע. המפקדים אמורים לדאוג שכל עוד החייל משרת תחתיהם, הוא יהיה החייל הכי טוב, מכל הבחינות, כולל עניין הסמים. אני לא יכול לשלוט במה שקורה איתו אחרי הצבא. כאן נכנסים לעניין מערכת החינוך וההורים והחברים. אין לזה סוף".
עבירות הצווארון הירוק
לשיא תהילתה הגיעה מצ"ח בשנת 90', לאחר הפענוח המזהיר של פרשת השוחד הגדולה במרכזה עמד תא"ל רמי דותן, ראש להק הציוד בחיל האוויר דאז. אמנם 17 שנים של סמים, תאונות דרכים וגניבות נשק עברו מאז, אך אלה היו נחלתו של צה"ל מזה עשורים. אפילו העלייה בשיעור ההטרדות המיניות בין משרתים כבר אינה מפתיעה את ותיקי מצ"ח. הסטטוס החדש של העבירות בהן מעורבים לובשי המדים הוא עבירות הונאה. הכסף הגדול, גילו אנשי הקבע, גם אם באיחור, מצוי בעסקאות הקטנות. כחלק מהמאבק הציבורי בשחיתות, הקימה מצ"ח לפני כשנתיים יחידה לחקירות הונאה (יחא"ה), שהתפנתה לעסוק בעבירות הצווארון הלבן של אנשי הצווארון הירוק, בשל פוטנציאל ההונאה האדיר שהביאו עמם תהליכי ההפרטה המואצים של הצבא. "היחידה מצליחה מאוד, ושמה את היד על הרבה כסף שזולג החוצה", אומר אוחנה ומציג את 81 התיקים שפתחה היחידה השנה.
בין הישגיה המרשימים של היחידה הצעירה, נמנים פרשייה של אנשי קבע שזייפו תארים כדי לקבל דירוגי שכר גבוהים יותר, פרשייה שנחקרת בימים אלה על סוגיית הרכב השכור ונחשפה בתחקיר כלבוטק, ופרשיית בנק יחידת החץ של חיל האוויר.
גם עבירות הנשק המסורתיות עדיין לא נעלמו ממפת הפשיעה בירוק. אולם דווקא כאן, חוקרי מצ"ח הם אנשי בשורות. רק 145 כלי נשק נגנבו השנה, לעומת 259 בשנת 2006 - ירידה משמעותית של למעלה מ-40 אחוזים. 68 אחוזים מכלי הנשק אותרו והוחזרו לצה"ל. הנתונים המעודדים הם תוצאה ישירה של צמצום מספר המחזיקים בנשק מחוץ לבסיסי צה"ל, תהליך צה"לי גורף שהחל בעקבות נתונים מדאיגים שהציגה מצ"ח לפני למעלה משנה. "לפני שנתיים נגנבו 108 כלי נשק מבתים, בשנה שעברה המספר ירד ל-80, היום הוא עומד על 59 בלבד", מספר אל"ם אוחנה. "עם זאת, הביקוש בשוק הפלילי לנשק עדיין גבוה מאוד - אם-16 מקוצר יכול לעלות בין 15 ל-20 אלף שקלים, אם-16 ארוך נע בין 12 ל-17 אלף שקלים, ורימון רסס שווה כמה מאות שקלים טובים".
מה הסיכוי של נשק גנוב להגיע לידיים עוינות?
"נשק תמיד יוזמן. הוא לא יישאר אצל הגנב הרבה זמן, הוא יתחיל להתגלגל, ויש סיכוי טוב שמהידיים הפליליות הוא יעבור לידיים עוינות. לפעמים, הגנב מעביר את הנשק ישירות לגורם עוין. במהלך השנה חשפנו כמה פרשיות של העברת תחמושת קליעים בהיקפים גדולים מאוד לגורמי פח"ע".
בהמשך מזכיר אוחנה גורם פח"עי לא פחות - אוהדי הספורט. האלימות במגרשים, שחצתה כמה קווים בעונת המשחקים הזו, הציבה את צה"ל, ספק האמל"ח הגדול של החוליגנים, בלבה של סערה ציבורית. "הרימון שנזרק בחודש שעבר (באצטדיון הכדורסל בחולון, וקטע אצבעותיו של מאבטח - נ"נ) דווקא לא היה צבאי, אבל אירועים כאלה אסור שיקרו, לא באצטדיוני כדורגל ולא בגן ציבורי".
כשאתה רואה בטלוויזיה חזיז המושלך למגרש, אתה מתחיל לדאוג מהביקורת שתגיע למחרת?
"יש ביקורת מוצדקת כלפי הצבא על הקלות הבלתי נסבלת שבהוצאת אמל"ח. בסוף תמיד ישנה השאלה איך הגיע רימון העשן לאוהד, והאצבע תופנה לכיוון הצבא. לכן נילחם בכך עד חורמה, וביחד עם הפרקליטות נפתח תיקים על כל דבר 'קטן'. תהיה החמרה בענישה - גם על רימון עשן, גם אם זה זיקוק לא נפיץ".
עובדים בחופש מוחלט
יוקרתה של מצ"ח מלווה אותה משך שנים ארוכות. בניגוד למשימות השיטור והכליאה של חיל המשטרה הצבאית, השירות במצ"ח היה תמיד חלום רטוב בעבור מתגייסים טריים. אנשי היחידה לא דופקים תלונות לחיילים שנתפסים לא מגולחים, אלא מבצעים מעקבים מתוך רכבים מוסווים, כשהם מצוידים באמצעים טכנולוגיים שהם תמיד המילה האחרונה.אתם סובלים מהתדמית הבינונית של חיל המשטרה הצבאית?
היא לא מקשה עליכם לגייס חיילים איכותיים?
"התדמית של החוקרים טובה מאוד, והיום כל מתגייס לחיל יעדיף בבירור להגיע למצ"ח, הבעיה שלא כל אחד יכול. יש הילה סביב התפקיד הזה, אבל צריך לזכור שבסוף כולם מתחילים ביחד: כולם מוסמכים בתחילה כשוטרים צבאיים ורק לאחר מכן כחוקרי מצ"ח".
עם השנים, הצמיחה מצ"ח חוקרים שהתברגו לעמדות מפתח לאחר השחרור מצה"ל. שניים מהם הם שר הפנים לשעבר, אברהם פורז, והיו"ר הנצחי של מכבי תל אביב בכדורסל, אל"ם (מיל') שמעון מזרחי. במצ"ח משרתים כמה מאות חוקרים ובלשים, מחציתם בסדיר והיתר אנשי מילואים שנקראים לדגל בעת הצורך. 75 אחוזים ממשרתי היחידה בסדיר הם חיילים בשירות חובה, היתר קצינים ונגדים. קורס חקר בסיסי במצ"ח, המכיל תכנים חקירתיים ומשפטיים, אורך שלושה חודשים, ואחריו עובר החוקר כארבעה חודשי חפיפה, לפני הפיכתו לעצמאי.
אל"ם אוחנה דוחה מעליו את הביקורת הנשמעת לא אחת, בנוגע לריבוי חיילי החובה המשרתים בתפקידי מפתח, לחקירות תקועות, לתיקים המוחזרים מהפרקליטות בשל חקירה לוקה בחסר או לחלופין לסחבת במקרים מסובכים יותר. "ההכשרה אף פעם לא מספיקה", הוא אומר, "החוקרים צעירים ויש משמעות לניסיון ולידע. על המחסור הזה אנחנו מגשרים בעזרת אנשי הקבע הראשוני. בשוליים, תמיד יש תקלות, אבל הן מינוריות ואנחנו יודעים לתקן את עצמנו ולהפיק לקחים כמו כל ארגון מקצועי שמחזיק מעצמו".
אבל לא רק הפשיעה שהופכת מורכבת יותר, אפילו לא הטיעון המתייחס לגילם הצעיר של החוקרים, מובילים את הקריאה הציבורית העולה מדי פעם, לאזרח את גוף החקירות הצבאי ולתת למשטרה הכחולה לטפל גם בירוקים. עדויות על התערבות בלתי נסבלת של צמרת הצבא באחד ממעוזי הצדק המובהקים ביותר שנותרו בו, כמו גם פרשיות אהבים או פסיקות בלתי צודקות בעקבות חקירות היחידה, מעלות את השאלה המתבקשת: למה לא, בעצם?
"העובדה שמצ"ח כפופה למפקדי צה"ל היא ממש לא בעייתית", יוצא אוחנה להגנת היחידה. "מצ"ח היא יחידה בלתי תלויה, ומה שמנחה אותנו זה להגיע לחקר האמת. נכון שיש ניואנסים כאלה ואחרים, כי יש היררכיה מסוימת, אבל אנחנו מבצעים את התפקיד ללא משוא פנים. ההנחיות המקצועיות שלנו מגיעות מהפצ"ר, שגם הוא בלתי תלוי".
השאלה היא האם הניואנסים האלה עלולים להטות את מאזני הצדק.
"לא, לא, לא, הם בכלל לא מפריעים. אין מערכת של לחצים. אנחנו מכירים את החוקים במקרה הזה, ואנשיי עובדים בחופש מוחלט. את החקירות צריכים לבצע אנשים שחיים את ההוויה הצבאית, שבקיאים בכל הפרטים, ולא על-ידי מישהו חיצוני".
גם כשמדובר בבכירים שנחקרים?
"תראה, לא כל חוקר זוטר ילך לחקור קצין בכיר. יש מערכת מסוימת של בקרה, ובשביל לחקור בכיר, נשלח חוקר יותר בכיר, ולחקירה מורכבת נמנה צוות חקירה יותר מורכב. אבל לא צריך להיות אלוף כדי לחקור אלוף. כולם מבינים את כללי המשחק".
ממשרדו הצנוע במפקדת החיל בתל-השומר, המנטרל מיד את הדמיון המתפרע, מביט אל"ם מאיר אוחנה בגלוי אל עבר הקומה שמעליו, מושבו של קצין המשטרה הצבאית הראשי. השוטר הצבאי, שסימן וי על כל תפקידי הליבה בחיל הקטן יחסית, עשוי לקבל בשנה הבאה את הפיקוד על החיל ולהשלים את המסלול שהתחיל לפני 27 שנים.
"עברתי במערך השיטור, הכליאה, ההדרכה והחקירות", מנמק מי שכבר היה מפקד בה"ד 13, ממצ"פ מרכז, מפקד כלא מגידו ואף סגן קמצ"ר, "כך שכשאתה מגיע לנקודה הזו, נשאר לך רק לעלות עוד שלב אחד. זו השאיפה וזה גם לא סוד. אתה מגיע לקראת סוף הפירמידה, מן הראוי שתרצה לשאוף קצת אוויר פסגות".
ומה הדבר הראשון שתעשה כקמצ"ר?
"עד כאן. בשביל זה תצטרך לבוא אליי לריאיון בזמן אחר".
