האיזור האישי שלי
כאן נרכז עבורך באופן אוטומטי את כל תחומי הלימוד שהתעניינת בהם בעת ביקורך באתר
הבחירות שלי
להכוונה מקצועית חינם השאר פרטים ונציגנו יחזרו אליך

הלהקות חוזרות

מהאקורדיון הראשון של הצ'יזבטרון ועד ההופעה במנזר קתרינה, מול הר סיני. מהשיר שהכעיס את אלוף הפיקוד ועד הפגישה עם חיילי השריון ההלומים. מתוך הספר החדש "שירים במדים", קבלו עשרה רגעים שלא יישכחו מדרכן הארוכה של הלהקות הצבאיות

מערכת במחנה | 28-11-2007 17:38:00

הלהקות הצבאיות תרמו שירים רבים לתרבות הישראלית, הצבאית והאזרחית כאחד, שהפכו לקלאסיקות לכל דבר. אופי הלהקות הנודדות בין הבסיסים השונים בארץ הכתיבו סביבת עבודה יצירתית ופרודוקטיבית. כך היה בכתיבת השיר "הי דרומה לאילת" של הצ'יזבטרון, שנכתב בדרכה של הלהקה לאילת כדי להופיע בפני משחררי העיר. ללהקה היה כבר שיר בשם זה, שחיים חפר כתב ללחן רוסי, אך מאיר נוי, חבר בלהקה, רצה לשנות את הלחן. "בדרך, כשנסענו בקומנדקר, ואני עם האקורדיון, אמרתי: 'חבר'ה, זה לא יפה לבוא לשם עם שיר רוסי'", הוא מספר. "אז אמרו לי: 'תכתוב שיר אחר'". וכך, במהלך הנסיעה לאילת, הלחין נוי שיר לאותן המילים והחיילים למדו אותו מחדש.
עשר לירות לאקורדיון

את הקמת הצ'יזבטרון ניתן לזקוף בעיקר לזכותו של המשורר חיים חפר, שהגה את הרעיון לייסד להקת בידור לחיילים בהשראת הספר 'כוכב אדום בשמי סין', תולדות מסעו של מאו טסה טונג, בו מוזכרת להקה ששרה והופיעה בפני שותפיו של מאו למסע הארוך. נעמי פולני, חברה בצ'יזבטרון, סיפרה: "חיים (חפר) הוא זה שבסופו של דבר פנה ליגאל אלון וביקש עשר לירות לקנות אקורדיון, על מנת להקים להקה". הלהקה הופיעה עשרות פעמים, מהצפון הרחוק ועד לנגב. את רצף ההופעות קטע אירוע קשה, שהתרחש באוגוסט 84': בעת נסיעתה בדרום הארץ במכונית משוריינת, עלתה המכונית על מוקש וחמישה מנוסעיה נפצעו. הלהקה הפסיקה את הופעותיה למשך כחודש, אך חידשה אותן במשנה מרץ בסופו.

להקת הנח"ל, מחזור 1959, בשיר "לא לצאת מהכלים"
להקת הנח"ל, מחזור 1959, בשיר "לא לצאת מהכלים"

חנוכה בברגן-בלזן
כאשר חושבים על הופעה של להקה צבאית, מציב אותה הדמיון בחופי הכנרת, בחולות הנגב או בשלג על הר החרמון. אך להקת הבריגדה היהודית, שהחלה לפעול בקיץ 45', בתום מלחמת העולם השנייה, הציגה באירופה הרחוקה. אמסטרדם, בריסל ופריז היו כמה מהמקומות אליהם נדדה הלהקה, אך המקום הזכור ביותר הוא מחנה הריכוז ברגן-בלזן שבגרמניה. הופעה זו, בחג החנוכה של 45', נחקקה בזיכרונו של חבר הלהקה רפאל בלגור. "הדלקת הנרות בברגן-בלזן זה היה משהו שלא מן העולם הזה. אתה רואה את כל היהודים האומללים האלה, והנה הם רואים חיילים יהודים באותו מקום שעמדו הנאצים, ועל שרוולם מגן דוד מוזהב. והנה הם שרים בעברית. מי שלא ראה את התמונה הזאת - כיצד מברכים על הנרות בחשכה האיומה ונר אחרי נר נדלק, ופתאום פורצת שירה והאנשים בוכים ולא ידעת אם זה מתוך כאב או מתוך הרצון והתקווה המנצנצת מרחוק. מי שלא ראה תמונה זו - לא חזה בהתרגשות עצומה כל-כך בחייו".

הגנרלים עמדו ובכו
במהלך הימים הראשונים של מבצע קדש, ביקש קצין החינוך של הנח"ל, ארי הרצברג, מיחיאל מוהר וממשה וילנסקי לחבר שיר שיוקדש למבצע. הוא נסחף בהתרגשות המלחמה והודיע להם ש"מחר יהיה פזמון", ואכן בתוך זמן קצר נכתב שיר חדש ושמו "מול הר סיני". חברי הלהקה הגיעו למנזר קתרינה ממוטטים מעייפות, אך הם לא שכחו לשנן בדרכם את השיר החדש. במנזר התמקם באותה שעה המטה הקדמי של צה"ל. כולם עמדו בחוץ והסתכלו על הר סיני בהתרגשות גואה. אז הוציאה נחמה הנדל את התווים של השיר החדש ואמרה שלחברי הלהקה יש הפתעה. השתרר שקט. "אולי אתם רוצים ללמוד שיר חדש?" שאלה. כולם הסכימו, ועד מהרה שר כל המטה מול הר סיני את "לא אגדה רעי". השירה נמשכה כחצי שעה וההתרגשות הפכה לדמעות חמות. "תתפלא", נזכר חבר הלהקה חיים טופול, "אבל כל הגנרלים עמדו ובכו".

שיר חוטא ומחטיא
"שיר לשלום" הוא מן הבולטים והמזוהים ביותר בשירי הלהקות הצבאיות בכלל ובשירי להקת הנח"ל בפרט, אך בתחילה עורר השיר מחלוקת יוצאת דופן. לראשונה נכלל ברפרטואר של להקה צבאית שיר היוצא נגד האתוס הצבאי הישראלי, נגד הגאווה על הניצחונות, בשיאו של עידן האופוריה שלאחר מלחמת ששת הימים. השיר בוצע לראשונה בכנס של הנח"ל בסתיו 1969. דני סנדרסון פתח בסולו גיטרה מייבב; יחד עם הקצב הכפול בגיטרת הבס של אלון אולארצ'יק, האפקט הדרמטי היה גדול. הסולנית מירי אלוני עלתה מן הקהל ושרה בזעקה גדולה, ובהמשך הצטרפה בהתרסה כל הלהקה לשירה. הביקורות לא איחרו לבוא. הבולט במקטרגים היה רחבעם זאבי (גנדי), אלוף פיקוד המרכז דאז. ביוזמתו, הוכנס תיקון במילים. "שירו שיר לאהבה ולא למלחמות", במקום "לניצחונות", במקור. "'שיר השלום' הוא שיר חוטא, המחטיא את הרבים", כתב גנדי למפקד הנח"ל, צבי לבנון. "דווקא משום החינניות שבהופעת הלהקה - טמונה סכנה רבה בתוכנו הזר והמכשיל. כולנו אוהבי שלום ורודפי שלום, אבל השיר לא בא אלא לרפות את ידיהם של העושים מלחמה מחוסר ברירה".

עירום בחדר האוכל
בתוכנית הרביעית של להקת פיקוד הדרום התחולל משבר, בעקבות העלאת ההצגה "ארץ בלי בנות", שהפיקוד לא ראה בעין יפה. אל"ם יעקב פרי, ראש המטה במפקדת פיקוד הדרום, ביטל את ההצגה מיד. "נושא ההצגה לא נראה לו", מספר יעקב בודו, הכוכב הראשי של הלהקה. "היה זה אודות חיילים הממלאים את תפקידי הבנות ומתאהבים במכונת תפירה. בשל כך הוחלט להוריד את ההצגות בסגנון המחזות המוזיקליים ולהעלות תוכניות של מערכונים ופזמונים". כיוון שהחומר האמנותי של הלהקות השונות הגיע באופן לא מגובש מידי יוצרים רבים, ניתן היה לעתים לחזות בסצנות משונות וביזאריות, כמו רקדן שהופיע בפני חיילים בחדר אוכל צבאי בעירום כמעט מלא; החיילים לא ידעו כיצד לעכל זאת.

קומוניזם בלהקת הנח"ל
להקת הנח"ל הייתה הלהקה הגדולה הראשונה שהוקמה בשנות ה-50 המוקדמות, ובשל הצלחתה, שימשה שנים רבות מודל לחיקוי לשאר הלהקות הצבאיות. גיורא מנור פנה לקצין החינוך של הנח"ל והציע לו להקים להקה צבאית - העזה וחוצפה לא קטנה לטירון. "הצעתי להם להקים להקת תאטרון", נזכר מנור. "התחלתי לחפש שחקנים במחנה אלנבי ובמחנה 80. היו לי 'מרגלים', וכך הגעתי אל יוסי בנאי, גאולה גיל ודובי זלצר". בבידור שהביאה עמה הלהקה בשנים אלה היה גם עניין חינוכי. "הנהגנו בלהקה משטר קומוניסטי - ביוזמתו ובהנהגתו של אורי זוהר", סיפר במאי הלהקה בשנים אלה, דוד ברגמן. "אסרנו על בנות הלהקה ללבוש גרבי ניילון ולהשתמש בליפסטיק. כמעט וזרקו את אחת הבנות שהתנהגה כבורגנית, הסתובבה עם מזוודה של כלי איפור. ותמיד היה לה דבר מה לאכול שלא נתנה לאחרים".

מי היה ראובן
סיפור שהיה עלום ומסתורי במשך שנים רבות, קשור לנסיבות חיבורו של השיר "בערבות הנגב" שהושר בפי להקת החישטרון (מקור השם בראשי התיבות חי"ש, חילות השדה). את מילותיו כתב רפאל קלצ'קין לזכרו של ראובן, שגר ברחוב פרוג, רחובו של קלצ'קין בתל אביב. ראובן נפל בקרבות בנגב וקלצ'קין שיער שהיה זה סמוך לקיבוץ רביבים. הוא לא ידע פרטים נוספים ולא זכר את שם משפחתו. במשך למעלה משלושה עשורים נכשלו הניסיונות לאתר את משפחתו של ראובן, ורק בשנות ה-80, בעקבות תוכנית רדיו שהגיש חוקר הזמר העברי נחומי הר ציון, נפתרה התעלומה. בתוכנית סיפר הר ציון על האלמוני ראובן, ויומיים לאחר מכן טלפנה אליו אישה מבאר שבע וסיפרה לו בדמעות שהיא אחותו של הלוחם ראובן זלינגר, שנפל בפריצת המצור לקיבוץ גת בחודש מארס 1948; המשפחה כלל לא ידעה שהשיר הוקדש לבנה.

דם, חיים ותנועה מסוגננת
להקת פיקוד המרכז ביצעה את השיר "טוויסט מולדת" ב-63', שזכה לביקורת ב"במחנה": "כבר השם האירוני מסביר את מה שקורה על הבמה: תחילה עולות שלוש נערות חמודות ומזמרות מעין 'לימונדה לירית' על הנוף היפה במולדת, בעוד שברקע מתנגן לאטו פזמון סנטימנטלי בנוסח 'הוי כנרת שלי'. לא קשה להבחין בארשת האכזבה המרה המתפשטת על פניהם של הצופים. ופתאום, כזאב הפורץ מתוך הכבשה, פורץ מתוך שיר המולדת הנוגה טוויסט סוער, לפי מיטב המסורת של 'שאנז-אליזה'. שלוש הגראציות שואגות ומתנועעות בקצב מסחרר; בחורים עולים ויורדים בסולמות. גיטאריסט (כך במקור) מכה על הגיטארה שלו, כאילו נולד בעורו של זמר רוק-נ-רול. הכל מתמלא דם, חיים, תנועה מסוגננת. הקהל נדהם בהתחלה אבל לאט-לאט הוא נכבש ושואג".

לא צחקו מאף קטע
בצבא העסוק בלחימה היוו הלהקות מפלט חשוב. כך לדוגמה אירע במלחמת ששת הימים, כשחברי להקת הנח"ל פגשו את מראות המלחמה בעת הופעותיהם ברצועת עזה ובסיני. המפגשים הבלתי אמצעיים עם חיילי השריון, שסבלו אבידות רבות בקרבות הקשים, ההופעות בפני החיילים ששמרו על מחנה שבויים וקבלת הידיעות על נפילת חברים במלחמה - כל אלה עיצבו את רגשות הכאב, הצער והשכול של חברי הלהקה. יעל בסיס תיארה את אווירת הדיכאון ששררה בקרב חיילי סיירת חטיבה 7 של השריון בעת ההופעה בסיני, ממש תופעה של הלם קרב. "הם ישבו מדוכאים ולא צחקו מאף קטע בתוכנית שלנו", סיפרה בסיס. "לאחר ההופעה נשארנו איתם כל הלילה ודיברנו וניסינו לדובב אותם. היינו אז קצת ילדים, נורא בוסר, אבל הייתה לנו תחושה שצריך להישאר איתם".

ספרו החדש של שמואליק טסלר, "שירים במדים" (הוצאת יד יצחק בן צבי), מגולל בפני הקורא מחקר רחב יריעה על תופעת הלהקות הצבאיות בצה"ל, החל מהשירות בצבא הבריטי ובעת מלחמת העצמאות, דרך הלהקות הגדולות שנולדו לאחר קום המדינה ועד אלה שפעלו במשך זמן קצר לאחר מלחמת שלום הגליל. בתקופה הזו נכתבו ופורסמו יותר מ-1,500 שירים עבריים חדשים המהווים עד היום חלק חשוב ומשמעותי בתחום הזמר העברי כולו.

כלים שיעזרו לך לבחור מה ללמוד
המבדק
מחשבן סיכויי קבלה
מחשבון בגרויות
X
שירות אישי חינם
מחפש את מוסד הלימודים שהכי מתאים לך? השאר פרטים
באנר פירסומי