בחינות הסף הן כלי שמאפשר למוסדות הלימוד למיין את המועמדים ללימודי תואר שני. ועדות הקבלה של מוסדות הלימוד הרי אינן מכירות את הנרשמים באופן אישי - הן יכולות לבדוק את גיליון הציונים של המועמד, המקביל לפוטנציאל שקיים בכל מועמד - אולם זהו כלי תיאורטי בלבד. מוסדות הלימוד שואפים לכך שמבין שורותיהם ייצאו בוגרים מובילים, שמשפיעים על התעשייה. לשם כך, עליהם לבחור את המועמדים שיש את הסיכוי הגדול ביותר שיוכלו לעמוד בהצלחה בתוכנית הלימוד התובענית ולממש את הפוטנציאל שבהם.
על אף החשיבות הרבה שמוקדשת לציונים - בין אם אלו של התואר הראשון ובין אם אלו של בחינות הסף - בתי ספר מובילים למנהל עסקים מקבלים גם תלמידים בעלי ציונים נמוכים יותר או בעלי ניסיון מועט, על מנת לעודד גיוון ושונות. אין הדבר אומר שכל תלמיד שאינו עומד בדרישות הסף של המוסדות יכול להגיש טפסי בקשה לקבלה ללימודים - האוניברסיטאות מקבלות בעיקר מועמדים שהן חושבות שיש להם רקע תרבותי מעניין, או אפשרות לתרום לאוניברסיטה ולסטודנטים האחרים מבחינת אישית.
כמו כן, מספר בחינות סף נוספות משמשות ככלי לקביעת יכולתו של מועמד שאנגלית אינה שפת האם שלו, להתמודד עם לימודים במוסד דובר אנגלית (או כל שפה אחרת).
הבחינות הנפוצות ביותר הן אלו:
למבחן שלושה חלקים: כתיבת שני חיבורים, שאלות כמותיות ושאלות מילוליות. כל החלקים מתקיימים באנגלית.
בארץ ציון הבחינה מהווה תנאי הכרחי לקבלה, לצד ציוני התואר הראשון - אם כי אוניברסיטאות מסוימות מסתפקות רק בציון הכמותי; בארצות הברית ה-GMAT מהווה פרמטר אחד בין מספר אלמנטים שמשפיעים על תנאי הקבלה, ביניהם ציוני התואר הראשון, ניסיון תעסוקתי, המלצות אישיות, חיבורים וראיון אישי.
למבחן ארבעה חלקים: הבנת הנשמע, הבנת הנקרא, דקדוק וכתיבה. כל חלקי הבחינה מתקיימים באנגלית, ברמה המקבילה ל-5 יחידות לימוד.
המבחן מהווה תנאי קבלה הכרחי עבור סטודנטים שאינם אמריקאים, או סטודנטים שארבע השנים האחרונות ללימודיהם לא היו בשפה האנגלית.
למבחן ארבעה חלקים: שמיעה, קריאה, כתיבה ודיבור - ארבע המיומנויות הנדרשות לידיעת שפה.
