אחרי כשעה של ריאיון עם טוראי אלעד אלפרון, מחליט אבי המשפחה, יעקב, לקפוץ לראות מה קורה. "אתם עדיין פה?" הוא שואל, "טוב, אבל אני סומך עליך שתצא כתבה טובה, אה?" עכשיו לכו תגידו לא למי שעומד בראש משפחה בעלת רזומה כשל משפחת אלפרון, שניצל מיותר ניסיונות התנקשות מבובת קרטון במטווח, ושחולק את אותו מספר הנשמות עם חתול סיאמי שמנסה לחצות את כביש החוף.
"יש לנו בחור צעיר ואני סומך עליו בעיניים עצומות", אומר אלפרון האב. "היה לי חשוב שהבן שלי לא יהיה משתמט, שירגיש את הגאווה בלשרת את המדינה שלו".
רצית שהוא יתגייס לקרבי?
"האמת שכן", אומר האבא ומביט בבנו העטוף במדי חיל האוויר, שנראה כאילו נלקח זה עתה ממיצג החילות, "אבל אני מכבד את הרצון שלו. יש את הלוחמים ויש את מי שנשארים מאחור ודואגים ללוגיסטיקה, אז הוא יהיה מאלה. אם תהיה מלחמה ויצטרכו אותו בגבול, תאמין לי שהוא יהיה גם שם. הבחור הוא פייטר".
בינתיים שואל אלעד אם אנחנו יכולים להמשיך את הריאיון במרפסת הבית, משם הגיע יעקב. "אין בעיה", עונה האב, "רק תן לי לקחת משם את הרובה". הומור עצמי לא חסר ליעקב אלפרון, שבזמן הריאיון היה, באופן לא מפתיע, בווילה שלו - בגין מעצר הבית בו הוא נתון כבר למעלה משנה. לאחרונה נעצר אלפרון בחשד לסחיטה באיומים.
לא מדברים על זה
בסך הכל בן 19, אלעד אלפרון מדבר ישר ולעניין. עברו הקצר כולל אמנם הסתבכויות עם המשטרה ומטען חבלה שהוטמן מתחת למכוניתו, אבל בסופו של יום, גם אם ממש מתאמצים, קשה להאמין שאלפרון הצעיר ימצא את דרכו לפעילות עבריינית. כל התיקים שנפתחו נגדו נסגרו, ואף על פי שהמשטרה, כך נדמה, מנסה פעם אחר פעם לסמן וי על האלפרון הבא, החייל הצעיר מפלמחים לא ממש בעד."אני בסך הכל רוצה לשרת בצבא כמו כולם, אני לא שווה יותר או פחות מכל חייל אחר", הוא חוזר ומדגיש לכל אורך הריאיון. כעת הוא משמש נהג סיור בגף ההגנה הקרקעית בפלמחים, מונע מגורמים עוינים להיכנס ולראות מקרוב את מטוסינו היקרים. ספק אם עכשיו, כשאלעד על המשמר, הם ירצו להתעסק עם אחד האלפרונים.
לפניכם תקציר הפרקים הקודמים: את יעקב, אבי המשפחה, ואחיו, מוסא וניסים, מכיר כמעט כל ישראלי, ולא בהקשרים מחמיאים במיוחד. השלושה, כך על-פי המשטרה, שלטו, ויש הטוענים שעדיין שולטים, בעולם התחתון של אזור המרכז, בעיקר בכל הנוגע להימורים בלתי חוקיים, והיו ליעדים מרכזיים לניסיונות התנקשות מצד יריבים שונים. במהלך השנים האחרונות ירד יעקב מהכותרות, ונכנס לתחום מיחזור הבקבוקים, המגלגל מיליוני שקלים בשנה ופטור ממס.
העובדה שעמיר מולנר, דמות מוכרת למשטרה, שלח גם הוא את ידו בעסקי הפלסטיק, הובילה להסתבכות הגדולה של בניו של יעקב. הבן דרור, אחיו הגדול של אלעד, המשרת כיום בחטיבת הצנחנים כחובש קרבי, נעצר בחשד לניסיון רצח. לאחר שהיה נתון במעצר הוחלט לשחררו עקב חוסר ראיות והתיק נגדו נסגר. אך המשטרה לא הרפתה והוא נעצר שוב, הפעם בחשד להפקרת נשקו הצבאי. לאחר מספר ימים, שוחרר דרור והתיק נסגר. גם כאן לא ויתרו כחולי המדים, ודרור נעצר שוב, הפעם באשמת אחזקת אגרופן במכוניתו. כן, ניחשתם נכון. התיק שוב נסגר.
באפריל השנה נעצר אלעד. החייל הטרי, בחשד לתקיפה. המשטרה טענה שיש בידיה קלטת, האלפרונים טענו שלא היו דברים מעולם ואלעד, באופן מפתיע, שוחרר. לאחר מכן שוב נעצר הטוראי מחיל האוויר, הפעם בחשד לקשירת קשר לביצוע פשע. נחסוך מכם את השתלשלות העניינים, אבל בסוף יצא הבחור לחופשי.
"בטח שיש תחושה של רדיפה", אומר אלעד, "כל פעם הם מחפשים אותי על כלום, בלי הוכחות ובלי ראיות. שמו אותי לבד בכספת של אבו כביר, חמישה ימים לא יצאתי משם. רק אני ידעתי שלא עשיתי כלום. בפעם הראשונה עצרו אותי ואמרו לי שבגלל שחבר שלי סטר למישהו, אני עצור. בפעם השנייה ישבתי עם חברים בחוץ, דיברנו וצחקנו, ופתאום באו מלא ניידות, והשוטרים קפצו על כולנו ובמיוחד עליי. אז הם מודיעים בקשר: 'כן, זה הוא, זה אלפרון, תפסנו אותו', ומוליכים אותי בשמחה לניידת".
יש לך תחושה שהמעצר הבא שלך הוא רק עניין של זמן?
"שמע, עד עכשיו העניינים קצת נרגעו, אבל יכול מאוד להיות שזה עניין של כמה שבועות עד ששוב יחפשו אותי. אני מאוד מקווה שהם יעשו את ההחלטה הנכונה. אני רק חייל שרוצה לשרת את המדינה, זה הכל. לא רוצה להסתבך, לא רוצה לעשות בלגן. לצערי הרב, אני מרגיש שמנסים לפגוע בעתיד שלי ולדחוף אותי לעולם הפשע. המשטרה מנסה לעשות ממני עבריין, כדי שיוכלו להגיד שלא עוצרים אותי סתם. אתה אף פעם לא יודע מאיפה זה בא לך".
אבל המשטרה, כך מסתבר, היא האויב הפחות מאיים. ביוני 2007 הוזעקו חבלני משטרת רעננה לחניית ביתם של האלפרונים, לאחר שבמכוניתו של אלעד נמצא מטען חבלה מוכן להפעלה. חייו של אלעד ניצלו בנס, אולם עד היום לא עצרה המשטרה חשודים במעשה.
אתה מסתובב עם שומרי ראש?
"עזוב", הוא אומר, "בוא לא נדבר על זה".
החיילים של אלפרון
אלפרון הצעיר לא שש להתראיין. לאור ההיסטוריה של יחסי משפחתו עם התקשורת, לא קשה להבין אותו. בדרך כלל, כל מקרה של מעצר הנוגע למי מבני המשפחה גרר כותרות ענק, אך שחרורם אוזכר בכמה דציבלים פחות. אותנו הוא מקבל בשער הבית המוקף במצלמות במעגל סגור. הקטנוע של אלעד חונה בחזית ואפילו לא קשור בשרשרת, אבל המאבטחים, אם ישנם כאלו, אינם נראים לעין. למעט המצלמות, נראה הבית עצמו רגיל לחלוטין. בלי ארסנל של כלי נשק, בלי בחורים חפים מפשע כפותים בחדר האורחים. במקומם פגשנו מאות בובות ופסלים המפוזרים בסלון המשפחתי, מטבח מאובזר היטב וחצר גדולה. במרפסת הבית ישב, כאמור, יעקב, עם הטלפון שהפך לאמצעי הקשר היחידי שלו עם העולם החיצון. מלבד אלעד, בבית עוד שישה אחים. אחות נוספת עתידה להתגייס בקרוב, ולצד טוראי אלעד וסמל דרור, הופך המושג 'החיילים של אלפרון' למציאות.
לפני שהחל הריאיון שב אלעד מיומו הראשון בחיל האוויר, לאחר כחודש של טירונות בבסיס זיקים, במהלכה היה עד לאירוע ירי הקסאם על הבסיס.
"כשהגעתי לזיקים התחילה חרושת שמועות", מספר אלעד, "ואחד החברים שהתגייס איתי סיפר לי שמדברים עליי, שאומרים שאחד האלפרונים מסתובב בבסיס. פתאום אנשים התחילו להתעניין בי, לנסות לראות מי אני. גם באוהל כולם ידעו. אבל אף אחד לא ניגש אליי ושאל אם אני אלעד אלפרון, כי בסופו של דבר, כל עוד אנחנו במדים, אנחנו לא שונים אחד מהשני".
חששת מהכניסה לעולם הצבאי?
"אני? אני לא פוחד מאף אחד, לא פוחד מכלום. לא חששתי שיירתעו ממני או משהו בסגנון. אני לא בחור מפחיד וגם חיצונית רואים שאין ממה לחשוש. אולי השם קצת מאיים, אבל אחרי שמכירים אותי לעומק ויודעים מי אני - נרגעים. שמע, בסופו של דבר השם בא לפני הבן-אדם ואי-אפשר ממש למנוע את זה, אבל מי שמכיר אותי יודע שאני לא מפחיד בכלל, אפילו די נחמד".
והמפקדים? אתה חושב שהם חששו להעניש אותך?
"ממש לא, והם אפילו נתנו לי שעות ביציאה כי היו פעמים שלא קמתי למסדרים. מה לעשות, אני אוהב לישון", הוא מוסיף בחיוך, "בסך הכל הם היו ממש בסדר איתי ולא נתנו לי שום פריבילגיות, כי לא ממש מגיע לי. כן, נראה לי שהם דיברו עליי קצת ביניהם, אבל אני בטוח שהם לא פחדו או משהו. גם את העונשים שלהם לקחתי בכיף. מה אני אגיד לך, בסך הכל אני רוצה שירות שקט".
אלפרון אינו מורגל בחיים כחפ"ש. לראשונה, הוא נאלץ לכתת רגליו לתחנות המרכזיות ולרכבות ולבלוס את האוכל הצבאי במקום את המאכלים של אמא. "האמת היא שאת רוב האוכל קניתי בשק"ם", הוא אומר. "לפני הצבא לא נסעתי אף פעם ברכבת, ופתאום נורא צפוף וצריך לזוז עם כל התיקים, אבל מסתדרים. קטן עלינו, אנחנו האלפרונים לא פראיירים ולא עצלנים".
כדור צהוב מתקרב
אלפרון, תתפלאו לשמוע, רצה להיות דווקא צלף. בעברו השתלם בקורס הצליפה במטווח העירוני ברעננה, וגם במטווחים בטירונות הוא סיים כאחד ממצטייני הפלוגה. אבל משהו בדרך מהצו הראשון ועד ליום הגיוס גרם לו לשנות כיוון, והמשהו הזה היה משטרת ישראל."נורא רציתי להתגייס לקרבי ולהיות צלף ביחידה מובחרת, אבל פתאום הנחיתו עליי את כל התקריות עם המשטרה וזה הוריד לי את המורל לגמרי, עד כדי כך שלא רציתי להתגייס בכלל. רציתי להיות כמו אחי, קרבי, חייל עם נשק, אבל בגלל שעצרו אותי על כלום וממש רדפו אותי, היו פעמים ששאלתי את עצמי: 'למה לי לשרת את המדינה?' בסופו של דבר החלטתי להתגייס, לא כחייל קרבי, אבל בכל זאת לשרת את המדינה. רציתי להיות גאה בעצמי. ההורים דחפו אותי להחלטה הזו, ואין לי ספק שהיא הנכונה והטובה ביותר".
איך לדעתך הציבור רואה את גיוסם לצה"ל של בני מה שמכונה 'משפחות הפשע'?
"אני לא רואה כאן בעיה, ואני יכול להרגיע את כולם: אני לא מחפש צרות. תמיד יהיו כאלה שיסתכלו עליי בשמונה עיניים ואני מאמין שגם עכשיו יש כאלה שמחכים לכל מעידה קטנה, שיצטטו כל פיפס שלי. בינתיים הכל זורם יפה, המפקדים בפלמחים מאוד תומכים. אני רק מקווה שהכל יעבור בשקט".
על אף שהצהיר שאינו מפחד מכלום, מודה אלפרון שהוא דווקא פחד מאוד, פעם אחת לפחות, במהלך השירות הצבאי שלו. זה קרה כשקסאם נחת בלב בסיס זיקים, מרחק נגיעה ממנו.
"מה שהיה שם זו קטסטרופה", הוא אומר. "בחיים שלי לא ראיתי דבר כזה. זה היה בלילה האחרון לפני סיום הטירונות ולא הצלחתי להירדם. התקשרתי לחבר שלי בערך בשתיים בלילה, ופתאום נשמע 'צבע אדום'. אף אחד לא התעורר כי כבר היינו רגילים. פתאום הסתכלתי לשמים וראיתי כדור צהוב מתקרב במהירות, והתחלתי לשמוע הדים חזקים. התחלתי לרוץ וראיתי את השומרים במגדלים מתכופפים. הבנתי שמשהו הולך לקרות. פתאום זה טס לכיוון אחד האוהלים והחלו פיצוצים חזקים. הייתה שנייה אחת של שקט, ואחריה שמעתי את החברים לפלוגה צועקים. הייתי בהלם. היה דם ורצנו למקלטים. זה היה פשוט מחזה מפחיד, בחיים לא ראיתי דבר כזה".
גם אתה פחדת?
"כשקסאם נוחת כמה מטרים ממך, אין מה לעשות, כן, אתה מפחד".
בינתיים נותרנו לבדנו במרפסת הרחבה של אלפרון, כשמולנו משדרת הטלוויזיה תמונות מהאזור שמעבר לגדר הבית. אלעד עצמו כבר מביט קדימה, אל השנים שאחרי השחרור. "אני מתכוון ללמוד כלכלה ומינהל עסקים, ולהיכנס לעסק המשפחתי", הוא מצהיר.
כששואלים אותך מה אבא שלך עושה, מה אתה עונה?
"אבא שלי הוא איש עסקים לכל דבר, ואני מאוד גאה בו כמו שאני גאה בכל המשפחה שלי. תראה, לפני שאני אלעד, אני קודם כל אלפרון, המשפחה אצלנו קודמת לכל".
לא מפריע לך שברגע ששומעים 'אלפרון' מתייגים אותך אוטומטית?
"זה שם המשפחה שלי, ואם למישהו יש בעיה, שיבוא ויגיד לי".
כדאי לו?
אלעד מחייך. "שיבוא ונדבר, זה בסדר גמור".
