שכונת הדר ראויה להיות הווילג' של חיפה. הסוהו של אזור הצפון. בעיני רוחם של מקימי כפר הסטודנטים החדש באזור, היא שוקקת ומלאת חיים. על-פי אותו החזון, 15 קווי אוטובוס שונים יעשו את דרכם לשכונה בכל יום. קו אוטובוס נוסף יוביל 400 סטודנטים בכל יום לאוניברסיטה המרוחקת. מאות תיירים ישוטטו בין בנייני הבאוהאוס הצנועים. חלונותיהם הגבוהים, הפתוחים לרווחה, הם שריד אחרון להלך רוח שנמוג מזמן. מבין 50 אלף תושבי השכונה, 38 אלף יהיו בני 25 עד 40, מוזיקאים, שחקנים. בכל ערב, בגן בנימין ובשלושה גנים ציבוריים נוספים יתקיים מופע, תיאטרון, מוזיקה. לסירוגין. בני הנוער בשכונה ילמדו בשבעה בתי-ספר, בהם מגמות קולנוע, תאטרון ומחול. בכל לילה בשעה עשר, ישימו תושבי השכונה, העיר והצפון כולו את פעמיהם אל רחוב הרצל, שם ימתינו להם חמישה פאבים ושלושה בתי-קפה. הרחובות יוארו לאורך כל שעות היממה. ריכוז הפשע יהיה הנמוך ביותר שידעה השכונה זה שנים, ואחד הנמוכים שידעה העיר כולה. בתי-הקולנוע והתאטראות יהיו עמוסים לעייפה.
לקטוף את הפירות
לפני מספר חודשים פנה מתי חי, אז מנהל המכינה הקדם-צבאית "עמיחי", לאוניברסיטת חיפה במטרה לבדוק אם ישנו בסיס לשיתוף פעולה בתהליך הקמת מסלול אקדמי חדש, "מסלול ליזמות חברתית". רס"ן (מיל') חי, בעברו רמ"ד ידיעת הארץ בחיל החינוך והנוער, הגה את הרעיון לאחר שראה כיצד רבים מהצעירים הנמרצים שהכיר כשלמדו במכינה, השתחררו מהצבא ואיבדו את עצמם. "המון חבר'ה איכותיים ובעלי מוטיבציה משתחררים מהצבא ומגלים שאף אחד לא מחכה להם, אף אחד לא מתלהב מהם, הם בוסר. הם מנסים לתקן את כל העולם, ומתרסקים על קרקע המציאות". המכינה, לדברי חי, היא המקום בו נזרעים הזרעים, אך אם איש לא יהיה שם כאשר תגיע העת לקטוף את הפירות, הכל היה לשווא. "אני רואה במכינות סוג של סטארט-אפ חברתי. הן מוגדרות כמכינות למנהיגות חברתית. אם החבר'ה האלה צולחים את השירות הצבאי שלהם ועדיין יש להם מוטיבציה להשפיע ולעשות בחברה הישראלית על מנת שיהיו כאן שינויים, צריך לנתב את המוטיבציה הזאת לתוך מסלולים אקדמיים. צריך ללמוד איך מכינים תוכנית היתכנות לא רק לפרויקט עסקי, אלא גם לפרויקט חברתי. יזמות חברתית צריכה להיות מקצוע".
חי הופתע מהנכונות של סביבתו. "הסתבר שהרעיון שהצעתי התחבר עם מוטיבציה שכבר הייתה קיימת באוניברסיטת חיפה. חשבתי על קבוצה של 35 או 40 חבר'ה: בוגרי מכינות, בוגרי שנות שירות וגם חבר'ה אידאליסטים אחרים שילמדו באוניברסיטה, יגורו בשכונת מצוקה ויפעלו בה על מנת לקדם אותה. העבודה בשכונה תהיה מעין סטז', התנסות פרקטית במה שהם ילמדו במקביל באוניברסיטה".
לאחר שפנתה אליו ד"ר עירית קינן, יועצת נשיא האוניברסיטה למעורבות חברתית, וכצעד ראשון בדרך למימוש חזונו, הוחלט כי חי יעמוד בראש כפר הסטודנטים שיקום בשכונת הדר בעיר. הם פתחו במסע לגיוס תרומות ובמהרה גילו שלא יכול היה להיות תזמון טוב יותר. הסוכנות היהודית, כך התברר, החזיקה בכספים שיועדו באופן ספציפי לשיקום העיר חיפה, שהשפעות המלחמה האחרונה עליה טרם פגו. וכך, כשבידיהם 75 מלגות, הכריזו באוגוסט האחרון עיריית חיפה ואוניברסיטת חיפה על פתיחת ההרשמה לכפר.
הופעות במעורות סמים
באולם המתנ"ס שבמרכז שכונת הדר יושבים 60 סטודנטים. כמה מהם התגוררו בהדר גם קודם לכן, אחרים העתיקו את מקום מגוריהם כדי לקחת חלק בפרויקט. כשבוע לפני פתיחת שנת הלימודים הם התקבצו כדי לשמוע מעט על השכונה בה יגורו ויעבדו בשנה הבאה.בעבר הייתה שכונת הדר לבה הפועם של חיפה. העוברים בשכונה בימי שישי בערב, היו עוטים על עצמם את מיטב מחלצותיהם. להדר הגיעו התושבים כדי לראות ולהיראות. עם התפתחות אזוריה האחרים של העיר, החל מצב השכונה להידרדר. הקניונים ומרכזי הקניות שנפתחו במעלה ההר לא הטיבו עמה. עוד ועוד חנויות בשכונה פשטו רגל. מספר קווי האוטובוס שחיברו את השכונה עם שאר חלקי העיר הלך ופחת ביחס ישר לירידת קרנה. בתי-הספר נסגרו והפכו לישיבות, הבתים והחצרות הוזנחו, ובגנים הציבוריים שוטטו נערים ללא מעש.
כיום מתגוררים בשכונה כ-50 אלף תושבים, מהם 40 אחוזים עולים מחבר העמים, ו-25 אחוזים קשישים. "במשך שנים אוכלוסיות צעירות עזבו, וחלשות יותר נכנסו", אומר פיני וגמן, מנהל אגף הרווחה בעיריית חיפה. "השאלה שרבים נוטים להתרכז בה היא איך מביאים אוכלוסייה צעירה להדר. אבל זו טעות. אנחנו לא עוסקים בטרנספר. השאלה היא איך יוצרים אצל האוכלוסייה שכבר מתגוררת כאן זיקה למקום הזה, איך גורמים לה להישאר". אך ההגירה השלילית ממנה סבלה השכונה בשנים האחרונות, היא רק אחת מהשלכותיה של ההידרדרות המתמשכת. "הבלייה היא לא רק בלייה חברתית", מסביר וגמן, "היא גם בלייה פיזית.
לרחוב הרצל קראו פעם 'הרצל שטרסה', היום זה בזאר טורקי".
במשך שנים נשמעו במסדרונות העירייה אמירות שונות בדבר החשיבות שבשיקום השכונה, אך דבר לא נעשה. לפני שנתיים, החליט ראש עיריית חיפה, יונה יהב, כי לא ניתן עוד להתעלם ממצבה של השכונה שלמרגלות ההר. הוא ביקש מפרופ' צבי זיקוביץ', מרצה באוניברסיטת חיפה, לעמוד בראש ועדת היגוי שתפקידה יהיה להציע תכנית שיקום לשכונה. הוועדה החליטה על שבעה יעדים וכן על מינויו של מנכ"ל לשכונה, יעקב ברודר. זה האחרון נרתם כולו למשימה, והחל להשקיע את מיטב זמנו בשיקום השכונה. חזונו של ברודר, תולדה של התרפקות נוסטלגית וזיכרונות ילדות בשילוב עם אמונה מוצקה בצדקת הדרך, לא יכול היה להיכשל.
הפרויקט הראשון שעמד על הפרק היה שינוי פניו של גן בנימין, מאורת הסמים הגדולה בחיפה ואולי בצפון כולו. "באותה התקופה, גן בנימין היה שוק סמים", אומר ברודר. "בכל שעות היממה יכולת לקבל שם כל סם, מכל צבע. אני יושב למטה ומספר לתושבים איך הולכים לנקות ולשפץ אותו, אבל כולם צוחקים לי בפרצוף. ואני - ככל שצוחקים יותר, זה רק מדרבן אותי", הוא מספר בעיניים בורקות. ברודר ושותפיו סיכמו עם מפקד משטרת חיפה כי במשך שלושה שבועות יסתובבו בגן שוטרים סמויים בתחפושת. "המשטרה קנתה כמויות סמים אדירות. התאטרון שיתף פעולה וסיפק תחפושות". בתום תקופה קצרה חשפו השוטרים את כיסויים והחלו לערוך בגן סיורים כשהם לבושים במדים. בשלב הבא הוחלט שבכל ערב, בסיוע המשטרה, ייערך בגן מופע. "בסקר שערכנו קודם לכן, 90 אחוזים מהתושבים הצהירו שלא ייכנסו לגן הזה לעולם", נזכר ברודר. "ביום הראשון הגיעו שניים. שבוע אחר-כך, הגן היה מלא אנשים".
אולי הגענו לתחתית
בעלון המציג את פרטי הפרויקט באתר האינטרנט של אוניברסיטת חיפה, מופיעים תחת הכותרת "תמריצים" ארבעה משפטים. הראשון שונה בתכלית משלושת האחרים, וכינונם של הארבעה תחת אותה כותרת מעלה תהיות. הסעיף הראשון הוא "תחושת סיפוק, הערכה ומיצוי עצמי". יש להניח שלא במקרה נבחר לעמוד בראש הרשימה. האחרים הם מלגת לימודים לשנה שלמה עד לסכום של 8,000 שקלים, השתתפות בשכר דירה והוצאות מגורים עד לסכום של 7,500 שקלים לשנה והשתתפות במימון כרטיס חופשי-חודשי סטודנטיאלי למשך שנה, עד לסכום של כ-1,300 שקלים. קשה שלא לתהות כמה מאותם סטודנטים הצטרפו לפרויקט בזכות תחושת הסיפוק המובטחת, וכמה דווקא בשל המלגה הנדיבה. "בהתחלה חששתי שתגיע חבורה של אופורטוניסטים שכל מה שמעניין אותם זה הכסף", אומר חי. "מדובר פה במלגה מאוד נדיבה ואני מופתע לטובה מאיכות האנשים שהגיעו לכאן. יש פה חבר'ה איכותיים בצורה בלתי רגילה שבאו מהסיבות הנכונות". כדי לוודא שמניעיהם של המועמדים כשרים, הם התבקשו לעבור מבחנים במרכז הערכה. אך לדברי חי, המבחן האמיתי הוא אחר. "לגור בהדר זה לא מאוד מפתה. זו שכונה הממוקמת במרחק רב מהאוניברסיטה והמציאות בה אינה מלבבת, אפילו די מרתיעה. מי שעבר את המסננת הזו, מי שהחליט שהוא רוצה לבוא לגור בהדר - זה כבר אומר עליו משהו".אתה לא חושש שהסטודנטים יצטיירו כמעין מושיעים, שייווצר ניכור בינם לבין תושבי השכונה?
"זו בעיה שהעסיקה אותנו. לאורך תהליך המיון, ניסינו לקבל אלינו אנשים שיהיו מסוגלים להסתכל על תושבי השכונה בגובה העיניים, ולא ממקום מתנשא או פטרוני. אני מתרשם שהחבר'ה שהגיעו לכאן מבינים שהדרך הנכונה להשפיע היא תוך שיתוף עם תושבי השכונה, וזו התפיסה שלנו: אנחנו מצטרפים למשהו שכבר קיים, ומנסים לשלב ידיים".
מכינות קדם-צבאיות וכפרי סטודנטים הם תופעה שמתרחבת בשנים האחרונות. איך אתה מסביר את המגמה?
"בעיניי, המכינות הקדם-צבאיות הן תחילתה של המהפכה. אני רוצה לקוות ולהאמין שהדבר הזה מעיד על התעוררות. המצב החברתי בארץ הוא מאוד בעייתי".
המצב בעייתי כבר זמן רב. למה דווקא עכשיו?
"אולי הגענו לתחתית, למקום שממנו אפשר רק לעלות".
פיני וגמן תולה חלק גדול מהאחריות למצב הקשה בו נתונה השכונה, ברפורמות כלכליות שונות שנערכו במדינה בעשור האחרון. תהליכי ההפרטה והקיצוצים הדרסטיים שהתבצעו במערך השירותים החברתיים הביאו, לדידו, להחרפה במצבם של רבים מאזרחי המדינה. "40 אחוזים מהתושבים שחיים מתחת לקו העוני בחיפה, עובדים", הוא מבהיר. "לממשלה אין שום אחריות כלפי אותם אנשים, מה שמוביל לכך שהשירותים החברתיים צריכים להתמודד עם ההשלכות של הדברים האלה, כדי למנוע קיטוב חברתי".
אך לא רק הרשויות המקומיות נדרשות לפתרון הבעיה. בשנים האחרונות זינק לשיא חדש מספר העמותות והארגונים העוסקים בסיוע לשכבות נזקקות באוכלוסייה. ללא סיועם הכספי של הסוכנות היהודית, הג'וינט ותורמים פרטיים, תהליך שיקום השכונה לא היה יוצא לפועל.
האם פעילותם של עמותות וארגונים לא מעניקה לממשלה לגיטימציה להמשיך ולהסיר אחריות מאותן אוכלוסיות?
"יכול להיות שיש בזה משהו, אבל גם יכול להיות שיקרה מצב הפוך, שהמדינה תצטרף ליוזמות האלה. רשות מקומית היא בכל זאת גוף שכפוף למדינה. יש פה איזשהו קשר, אבל אני לא יודע להגיד כרגע מהו שיעור כספי המדינה בתוך כלל המשאבים שמושקעים בפרויקט הזה. אני מאוד מקווה שהמדינה לא תראה עצמה משוחררת ותיקח חלק".
יותר אנשים מחייכים
חצי שנה חלפה מאז הסתיימה שביתת הסטודנטים האחרונה. בהסכם שנחתם בין שני הצדדים התחייבה הממשלה לפתוח בתוך חודש במשא ומתן עם נציגי הסטודנטים על גובה שכר הלימוד, אותו המליצה ועדת שוחט להעלות. הדיון טרם התקיים, אך מחאת הסטודנטים שוב אינה נשמעת. ביום בו אמור היה הסמסטר להיפתח, הסטודנטים עדיין בבית. הפעם, המרצים הם ששובתים; מסיטים את תשומת לב הציבור ממאבקם של הסטודנטים הצעירים, מאפשרים להם להכין בשקט את מאבקם הבא. מנוחת הלומד, כך נדמה, זמנית היא.
במציאות הזו, לא פלא שהסטודנטים הלוקחים חלק בפרויקט, מודים בפה מלא שהכסף משחק תפקיד. "זה נכון במאה אחוז שחלק גדול מהאנשים מגיעים גם בגלל העניין הכלכלי", אומר אלי לוי, סטודנט לכלכלה ולחשבונאות המתגורר בשכונה, "אבל צריך גם לזכור שזה לא פסול לעזור לסטודנטים. התחושה היא שהסטודנטים מגיעים לשכונה מרקע סוציו-אקונומי גבוה יחסית, אבל זה לא בהכרח ככה".
"הסטודנטים הם בדרך כלל לא אוכלוסייה חזקה", מצטרף לשיחה אריק זולפין, סטודנט לסוציולוגיה ולהיסטוריה. "חלק מהחברים שלי עוד לא שילמו את שכר הלימוד כי אין להם כסף", הוא מוסיף. "אם העירייה והאוניברסיטה משקיעות בי ואני משקיע בשכונה, יוצאת מזה הרבה תועלת. אנשים ירגישו יותר טוב בשנה הבאה בהדר. גרים היום בשכונה אנשים שמרגישים חלשים, מחוקים. ברגע שיהיה להם סטודנט בבניין, שיבוא ויגיד להם כל יום בוקר טוב, הם ירגישו שהם חיים במקום קצת יותר נעים".
את הקריטריונים להצלחה, מתקשים בינתיים העוסקים בדבר לקבוע. והרי שלא מדובר בחברה שמוטל עליה להציג את רווחיה בסוף הרבעון, גם לא בקבוצת כדורגל שאוהדיה מצפים ממנה להעפיל לראש הליגה. במקרה הזה, הדברים אמורפיים יותר, מורכבים. למרות זאת, מבינים כולם שיש לנסות ולנהל מעקב מסודר אחרי השינויים העתידים לחול בשכונה בעקבות כניסת הסטודנטים. "מתוך 75 המלגות, ישנן חמש מלגות לתארים מתקדמים שמטרתן לחקור את הפרויקט הזה ולבחון מה ישתנה בשכונה הזאת בעקבות הקמת הכפר", מסביר חי. "ברור לי שדברים לא מתחוללים מעכשיו לעכשיו. אבל אם נראה יותר אנשים מחייכים בשכונה, אם נראה אנשים פחות חוששים לפתוח את הדלת, אם אנשים ירשו לעצמם להסתובב בשעות הערב בשכונה, אם אחוז האבטלה בשכונה יירד ואם נראה יותר בני נוער מתגייסים, אפשר יהיה לומר שהצלחנו".
