צילום ועריכת וידאו: תמי אייזנברג
"אני הולך לפעמים ברחוב וניגשים אלי אנשים שנראים צעירים ושואלים אותי מה לפי דעתי הם יכולים לעשות, כי הם לא בטוחים שהם ימשיכו ללמוד או יתחילו ללמוד השנה כי אין להם מספיק כסף, למרות שהם עבדו בקיץ" מספר יוסי שריד, שר החינוך לשעבר, שהיה חתום על כתב המינוי של ועדת וינוגרד הראשונה, זו שהחליטה להפחית את שכר הלימוד של הסטודנטים באוניברסיטאות ב-50%.
"באירופה ובהרבה מדינות זה עדיין חינם, בניגוד לכל סיפורי הסבתא או הסבא שמספרים כאן בארץ" אומר שריד. "בצרפת זה 500 דולר בשנה, באנגליה, ששם גם מעלים בהדרגה, זה עדיין, אם אני זוכר נכון, 1,000- 1,700 דולר בשנה. אצלנו זה כמעט 3,000 דולר בשנה ולמה דווקא בישראל שכר הלימוד גבוה בהשוואה לכל לשכר הלימוד במדינות המפותחות בעולם?"
שריד מעריך כי דו''ח ועדת שוחט, שהמליץ להעלות את שכר הלימוד האוניברסיטאי ל- 14,800 שקלים לשנה "ייקבר": "הממשלה כל כך חלשה והשביתות כל כך מרובות בעיקר בתחום החינוך אז נדמה לי שהממשלה לא תרצה להסתכן עכשיו בעוד שביתה של סטודנטים". לדבריו, נוצר הרושם שהממשלה בורחת מהמושא ומתן עם הסטודנטים, עליו הסכימה בתום שביתת הסטודנטים. "שנת הלימודים נפתחת ולפי שעה אין מו"מ באופק. נדמה לי שהסטודנטים ייטיבו לעשות אם ימתינו עוד חודש חודשיים, יתנו לממשלה עוד הזדמנות להידבר איתם ולהגיע להסכמה, ואם יפרוץ משבר בסופו של דבר, יהיה ברור למעלה מכל ספק מי נושא באחריות למשבר."
לשאלה מהיכן יגיע התקציב שיאפשר את הורדת שכר הלימוד לסטודנטים, עונה שריד בהחלטיות כי הכסף קיים, הכל שאלה של החלטה: "בכל פעם שהממשלה מוצאת לנכון להכריז על נושא כלשהו כנושא חשוב בעיניה ממדרגה ראשונה היא לא מתקשה בענייני כסף, במיוחד לא בתקופה הזו שהיא תקופה טובה יחסית באופן כלכלי ועד מהרה היא מוצאת את המשאבים הנחוצים."
ההוכחות הטובות ביותר לכך, אומר שריד, הם מהלכי הענק של השנים האחרונות - ההתנתקות ובניית גדר ההפרדה - שדרשו תקציבים של מיליארדים. "כשמחליטים שמשהו הוא חשוב אין בעיה של כסף. מזה אני למד שכנראה כשמדובר בסטודנטים זה לא מספיק חשוב, עובדה שבממשלה קודמת לקודמת לקודמת החליטו לקצץ את שכר הלימוד הראשון ב-50% על סמך החלטת ועדת וינוגרד. זו החלטה של סדרי עדיפויות."
"בישראל הכל מדברים גבוהה גבוהה על חינוך, אך הביצוע - נמוכה נמוכה. מעלים את החינוך על ראש שמחתנו, ובאותה עת מורידים אותו בגרעון שאולה" עונה שריד לשאלה כיצד ניתן להתמודד עם תופעת בריחת המוחות. " 'מדינת היהודים' עם 'הראש היהודי' שלה לא באמת משקיעה בחינוך כפי שמשקיעות מדינות מפותחות אחרות, ובריחת המוחות היא רק אחת התוצאות של ההשקעה הנמוכה יחסית. לפעמים לא נעים לאנשי חינוך לדבר על כסף, כאילו הכסף הוא חזות הכל. שהדי במרומים שאין לי מושג איך משפרים את מערכת החינוך על כל שלביה, איך מצילים אותה, בלי השקעות ניכרות נוספות. ושאף אחד לא יספר לנו שאין למדינה כסף. כשהיא רוצה באמת, היא יודעת למצוא ולגייס את המשאבים המתחייבים."
מאבקו של ארגון המורים יזכה להצלחה, לטענת שריד, רק במידה ותתארגן "חזית הצלה רחבה": "הממשלה יודעת להפריד, היא אינה יודעת למשול. רק כאשר יתלכדו יחד כל המורים בלי הבדל ארגון, כל ראשי רשויות המקומיות בלי הבדל מפלגה, ההורים והתלמידים עצמם, ויחברו אליהם ועדי העובדים החזקים, רק אז יקבלו המורים את המגיע להם בזכות ולא בחסד."
"ממשלות לפעמים מבינות שפה יותר בוטה" מחדד שריד. "ומכיוון שרואים ששום דבר לא קרה ואפשר לקצץ ולקצץ ובעצם זה לא כל כך מעניין אף אחד ואפשר להעסיק את הציבור בכל מיני בעיות אחרות שהן לכאורה יותר חשובות ואין בעיות יותר חשובות ובעיות אלה הן קש וגבבה אז ממשלות מנצלות את ההפקר."
