כל סטודנט יוכל להעיד שתואר ראשון הוא לא פחות ממלחמת עולם, רק עם קצת יותר תסכול. הכול יש בו: קרבות עקובים מדם עם מרצים ומזכירויות, הסתננויות קומנדו לספריה, סיפורי אהבה גדולים מהחיים לצד יחסים ארעיים למטרות מין בלבד עם ו/או סיכומים, בריתות, שקרים ובגידות. אבל על כולם מאפיל הקרב הגדול, ה-"סטלינגרד" של התואר הראשון, אותו חייב כל סטודנט לעבור לפחות פעם אחת: הסמינר.
אח, אותם עשרים ומשהו עמודים של דם יזע ודמעות, שכתיבתם יכולה להמשך שנה, שנתיים או נצח. מי לא ראה אנשים מבוגרים מתמוטטים מבכי, הופכים לערימה של עצבים, רק בגלל שורה אחת לא במקום בביבליוגרפיה? שדות הקטל האקדמיים מלאים בתארים ראשונים שלא נשלמו, רק בגלל אותו סמינריון עלום. אבל היום, הודות למהפכת התקשורת הדיגיטאלית וכמה מוחות ערמומיים, כל אחד - בעבור תשלום סמלי- יכול להיפטר מהסיוט הביבליוגרפי.
במיוחד עבור אלה מאתנו שלא ניחנו בעמוד שדרה מוסרי חזק במיוחד (או שסובלים משבירת דיסק זמנית בגלל עבודה סמינריונית מעיקה במיוחד), קיימת האופציה האינטרנטית. כבר בתחילת שנות התשעים, כאשר בעבור רובנו היה האינטרנט מעין מטרד רעשני ברקע של משחקי מחשב אדירים ב-32 צבעים, העלו מספר מוחות אנרכיסטים את אתר School Sucks שהציע כמות לא מבוטלת של עבודות לבית ספר ברמות משתנות - מרמת הפרויקט האישי לכיתה ה' ועד לעבודות גמר תיכוניות.
עם הרחבת היצע הלימודים האקדמיים לקראת סוף שנות התשעים והצפת השוק במאות אלפי סטודנטים רעבים לתואר, עלה גם הביקוש לסיוע בהכנת עבודות אקדמיות. וכמו בכל שוק מתפתח אחר, כאשר יש צורך - וצורך, כאמור, לא חסר צצים היזמים ויוצרים לו מענה. החדירה העמוקה של האינטרנט לחיי היומיום, יחד עם הביקוש הגובר לעבודות, הביאה ליצירת שוק אינטרנט ססגוני של עבודות וסמינריונים. מאז ועד היום עולם העבודות ברשת צמח, פרח, התמסחר והפך לעוד ענף בתעשיית מכירות אינטרנטית משגשגת, בה האתר מתווך למעשה בין כותב העבודה לרוכש באופן אנונימי ו-"נקי".
בכל אחד מהאתרים שמציעים עבודות לרכישה, מצוין כמובן, כי העבודות נועדו לסייע במחקר, ברקע ובביבליוגרפיה, אבל הפרסום האגרסיבי ברשת, הניחן ברוח אתרי המכירות שמציעים מוצרי יסוד כגון ויארגה, בובות מין ועסקאות רווחיות באפריקה, אינו מותיר מקום לספק. לא, אין מדובר בחוקרים לעתיד התרים אחר מקורות מידע נוספים בדרך לדוקטורט, אלא בסך הכל סטודנטים עייפים שמוכנים להגדיל קצת את האוברדרפט על מנת להרוויח עוד כמה ימים של חופש בקיץ.
הבולטים מבין האתרים המציעים עבודות אקדמיות שלמות לרכישה הם Bank, Smarter, ו-ACADEMIT. מחירי העבודות נעים בין 50 שקלים לעבודות אזוטריות במיוחד, ל- 500 שקלים לעבודות ארוכות ומושקעות עם נושאים מפוצצים. לרוב, מדובר בעבודות של סטודנטים ותיקים שזוכים לתמלוגים על כל עבודה שנמכרת באתר. ב-SMARTER, למשל, מצוטט סטודנט אנונימי שפרסם את כל עבודותיו מתקופת הלימודים, וקיבל מהאתר תמלוגים בסך 3000 שקלים. גם אם זה נשמע קצת יותר מדי טוב מכדי להיות נכון, נראה שבכל זאת מדובר בדרך לא רעה לעשות קצת כסף כיס מהצד.
מ', למשל, מנהל מכירות מצפון הארץ, עסק עד לפני מספר שנים בכתיבת עבודות לסטודנטים. בהיותו סטודנט השלים מ' הכנסה ממכירת עבודות גמר להנדסאים בתמורה לסכום הנאה של בין 2000 ל-3000 שקלים לכל עבודה. לא כל הקונים שילמו עבור עבודה שלמה - היו כאלה שקיבלו סיוע במחקר או בכתיבה - אבל יותר מעשרה סטודנטים ויתרו על פרויקט עצמאי וקנו ממנו עבודת גמר מוכנה לגמרי.
לטענתו של מ', בודקי עבודות הגמר להנדסאים מחולקים לאזורים בארץ ואינם מתואמים בנושאי העבודות, מה שאפשר לו למכור את אותה עבודה בדרום, במרכז ובצפון ללא חשש כי הוא או הקונה ייתפסו. למי שעברה בראש המחשבה לרכוש עבודה, ממליץ מ' לשקול שנית, במיוחד בכל הנוגע ללימודי הנדסה ומדעים. לדבריו, החשיבות הגדולה בעבודות היא התרגול והניסיון המקצועי עליהם מוותר הרוכש.
ר', מנהל מכירות בוגר האוניברסיטה הפתוחה, מספר כי רכש לפני מספר שנים את העבודה הסמינריונית האחרונה בתואר בעבור הסכום הפעוט של 1200 שקלים. על פי הסידור שנקבע בינו לבין עורך העבודה, היה האחרון מעביר את הטיוטות לא', שהגיש אותן למרצה לקבלת הערות, רק כדי להעביר אותן חזרה לכותב העבודה המקצועי, שהיה מתקן אותה וחוזר חלילה עד להשלמת העבודה הסמינריונית. "הייתי עייף אחרי חמש שנות לימודים, אני לא מצטער שעשיתי את זה" מעיד היום ר', שעבודת הסמינר זיכתה אותו בציון המכובד 84.
למרות החומרה הרבה בה מתייחסת המערכת האקדמית לעבודות מזויפות, משיחות עם המזכירות האקדמית באוניברסיטת תל-אביב עולה כי ברשויות האוניברסיטה לא ממש מתאמצים לאתר את העבודות הקנויות. אין ניטור מוסדר של האתרים אשר מציעים עבודות לרכישה ואין איסור למכור עבודות לאתרים האלו. אוניברסיטת תל-אביב אינה מבדילה בין סוגים שונים של העתקות, עובדה שאינה מאפשרת לאתר את אותם כותבי עבודות מקצועיים.
דוברת האוניברסיטה לא ידעה להעביר מספר מדויק של סטודנטים אשר נתפסו עם עבודות כאלו, וניתן גם להניח כי למספר כזה לא תהיה משמעות מיוחדת - לפי העדויות בשטח אין היום בעיה ממשית (חוץ מיסורי מצפון סטודנטיאליים, כמובן) לרכוש מהאינטרנט, ויחסית בזול, עבודה מוכנה אשר הוגשה לאוניברסיטה אחרת או אפילו הוגשה בעבר באותו מוסד בו לומד הקונה. אפשרות בטוחה יותר היא השקעה בשרותיו של כותב עבודות מקצועי. כרגיל, במשחק העתיק של שוטרים וגנבים, מי שתמיד נמצא צעד אחד קדימה הוא הגנבים.
