מנהל העבודה במפעל הפלסטיקה 'סטארפלסט' שליד עפולה בטח לא העלה על דעתו, שהפועל הפשוט בן ה-19 העונה לשם חוסאם חאיק, יהפוך ביום מן הימים למדען בעל שם עולמי, שפיתח שיטה מהפכנית לגילוי מחלת הסרטן.
בימים אלה בפקולטה להנדסה כימית ובמכון ראסל ברי לננוטכנולוגיה בטכניון שבחיפה, עובד ד"ר חאיק בן ה-32, על אחת התגליות המדעיות, שישנו את פני הטיפול במחלת הסרטן. תגלית, שלמעשה תגדיל משמעותית את הסיכויים של הלוקים במחלה הארורה, להחלים.
ההמצאה של חאיק נשמעת לכאורה פשוטה - משאף שמגלה סרטן דרך נשימה. כלומר, על ידי נשיפה לתוך המכשיר, יוכל האדם לדעת האם הוא בעל תאים סרטניים או לא. בשלב היותר מתקדם המכשיר גם יוכל לזהות את סוג המחלה והשלב בו היא נמצאת.
לפני שנה, בעלות של מיליון דולר (מימון עצמי של הטכניון), הוקם מכון ננוטכנולגיה הגדול בארץ ובין הגדולים בעולם, לפיתוח המכשיר המהפכני. "קיבלתי תמיכה גורפת למחקרים שלי מצד הטכניון וזה הוביל למימון הכספי הענק", סיפר חאיק. התפנית המשמעותית בפרויקט קרתה כמה חודשים לאחר שהחל, כשהאיחוד האירופי הודיע על זכייתו של חאיק במלגה היוקרתית 'מארי קרי' למדענים מצוינים בסכום מדהים של 1.7 מילין יורו. "זו הזכייה הכי גבוהה בהיסטוריה של ישראל למדען יחיד", מתגאה חאיק, "הרגשתי טוב מאוד כי נבחרתי בין מאות מדענים בעולם".
את הסיבה מדוע מדובר בפרויקט מהפכני מסביר חאיק: "היום בודקים אם יש לאדם סרטן באמצעות ביופסיה, סי.טי וממוגרפיות. מסתכלים לתוך גוף האדם ורואים אם יש לו גידול סרטני. אם הגוש הסרטני קטן מגודל מסוים, הבדיקות לא יאבחנו שיש גידול סרטני. היום, כשמגלים את הסרטן, אחוז ההישרדות הוא בין 10 ל-15 אחוז. מדובר באחוז נמוך מאוד. בהתקן שאני מפתח, באמצעות נשיפה יהיה אפשר לגלות את הסרטן ממש בתא הראשון. הרבה לפני היווצרות הגידול. באופן אוטומטי אחוז ההישרדות יגדל מ-15 אחוז ליותר מ-80 אחוז. זה כמובן גם תלוי בסוג הסרטן. זה יכול גם להגיע ל-90 אחוזי הישרדות. זה דבר גדול מאוד. הבדיקה היא פשוטה ותוך כמה שניות יש לך תוצאות. אני מקווה שכל רופא בעתיד יחזיק מכשיר כזה, שיהיה גם קטן ונייד".
איך אתה ישן עם זה בלילה?
"לא קל. מצד אחד זו עדות שהרעיונות מצוינים וכל מה שאני מציע מקבלים. קיבלתי מלגה מתוך כמה מאות אלפים שהגישו בקשה. זה מעיד על איכות העבודה. מצד שני יש נטל כבד מאוד על הכתפיים שלי. תולים בי הרבה תקוות. פונים אליי הרבה אנשים, חולי סרטן ובריאים, שרוצים להתנדב לניסויים. הרבה עוקבים אחרי כל פרסום ואני מדבר לא רק על אנשים מהארץ גם מחו"ל".
מה הקשר שלך לסרטן?
כשהגשתי את ההצעה לא למדתי לעומק על הסרטן, אבל את התכונות שאני רוצה לגלות בסרטן למדתי לבד. היום יש לנו שיתוף פעולה עם המחלקה האונקולוגית ברמב"ם, שהם אחראים על הצד הקליני. יצרתי את שיתוף הפעולה כדי שנוכל להשוות בין הטכנולוגיות הקיימות לזו שאני מפתח".
ישנם חששות?
"לאכזב. אבל זה מה שנותן לי את המרץ לעבוד ללא הפסקה. בחיים שלי לא אכזבתי".
מה מצב הפרויקט?
"היום אנחנו יכולים לגלות דרך הנשימה האם אדם בריא או חולה. לדעת מה סוג המחלה זה עדיין במחקר. הפרויקט הזה הוא פאזל. מדענים נוספים עובדים בו וכל אחד עובד בנושא בו הוא מתמחה. בסוף נחבר את כל החלקים ונקבל את המוצר הסופי".
"אנחנו כבר מוכנים לצאת לשוק עם המכשיר שיכול להבחין אם יש סרטן. אבל כמו שציינתי, להבחין בין סוגי הסרטן ושלב המחלה, ייקח עוד כמה שנים טובות. זה מחקר לא קל, מאתגר ודורש הרבה עבודה".
איך הגעת לחשוב על מכשיר כזה?
"הרבה אנשים סביבי, חברים ועמיתים לעבודה חלו בסרטן. הסיפורים האלה גרמו לי לכאב עצום. הרעיון היה בראש כי היום אין דרכים לטיפול יעיל. רציתי לעשות משהו שיעזור. הרעיון התגבש אצלי בראש במשך שנה".
מה הפרויקט הבא?
עדיין לא חושב עליו. יש לי כמה רעיונות מדליקים, אבל איך שאומרים פרה-פרה".
את התיכון בעיר הולדתו נצרת סיים בהצטיינות. היה לו ברור כי ימשיך ללמוד, אבל תחילה בחר לעבוד. במשך שנתיים עבד לסירוגין במלצרות ובמפעל סטארפלסט. בגיל 20 נרשם לתואר ראשון באוניברסיטת בן גוריון ובגיל 22 כבר החזיק בתואר. משם חזר צפונה והחל את הדוקטורט בטכניון בחיפה. לראשונה הוא החל להתעסק עם אהבת חייו הננואלקטרוניקה. "מיקרואלקטרוניקה זה אחד חלקי מיליון המטר, שזה בעצם מאית קוטר השערה, שמהם בנויים היום ההתקנים בעידן המודרני. אותי עניינו התקנים הקטנים יותר קטנים מקוטר השערה פי אלף", הסביר.
במהלך לימודי הדוקטורט עבד חאיק על התיזה, שהייתה פוטו-קטליזה של מיקרו מבינים. התיזה כללה בניית מיקרו מבנים במיקרואלקטרוניקה. "למעשה פיתחתי תהליך חדש של בדיקת מבנים ואיך הם מושפעים מאור. משמעות העבודה שלי הייתה, שהיום יכולים לפתח עדשות מגמה שיכולות לנקות את עצמן. זו הייתה משמעות הדוקטורט שלי. קיבלתי הרבה פרסי הצטיינות על העבודה הזו", סיפר.
לאחר סיום הדוקטורט הוא השתלם במשך שנתיים במכון ויצמן בנושא האהוב עליו הננואלקטרוניקה. במקביל הוא הגיש בקשה לקבלת מלגה במכון הטכנולוגי בקליפורניה ארה"ב. האפליקציות ששלח הרשימו מאוד והוא זכה במלגה מטעם הממשל האמריקאי. "בקליפורניה עבדתי על מערכות הרחה מלאכותית אף-אלקטרוני, לחלליות של נס"א", סיכם בקצרה את העבודה שלו שם.
בימים אלה לד"ר חאיק כבר היה שם עולמי והוא היה מבוקש כמעט בכל אוניברסיטה בעולם, אבל חאיק בחר לחזור לארץ ולטכניון. הסיבות העיקריות היו משפחה וחברים. כאמור עם חזרתו לארץ הוא החל לעבוד על הפרויקט המהפכני בנושא גילוי הסרטן
אתה לא חושב שסיכנת את החיים שלך באותה תקופה?
"לא. הסיכוי שהטיל ייפול במקום מסוים בחיפה זהה לכולם. האמת, שבשבוע השני החלטנו לעבור להורים שלי בנצרת. ביום שהגעתי נפלו גם שם טילים. 30 מטרים מהבית שלי נהרגו שני ילדים. כך שזה באמת לא משנה איפה אתה נמצא".
איך הרגשת כערבי-ישראלי במהלך המלחמה?
"זו הייתה תקופה עצובה, ודאגתי לשכוח אותה מהר. מלחמה זה לא דבר טוב לאף אחד. כערבי-ישראלי אתה מרגיש שאתה נמצא בקונפליקט. מצד אחד אני חי במדינה הזו ומרגיש שייך לה כערבי וכישראלי. מצד שני כשפורצת מלחמה כזו, אלה שמהווים בארץ את הרוב, חושבים שאתה שייך לשם. מיד רואים בך משת"פ. כשאתה מקבל את התגובות האלה אתה מבין שהמציאות שונה. פה חייבים להבין, שערבים שחיים בארץ שייכים לה והערבים שגרים במדינה אחרת שייכים לאותה מדינה. כאן בטכניון לא ראיתי גילויים קיצוניים כלפיי בגלל שאני ערבי. הטכניון הוא אחד המקומות היפים של דו קיום. המקום האידיאלי להראות את ההרמוניה בין יהודים לערבים. לא משנה מה המצב, יש מלחמה אין מלחמה, אני תמיד מרגיש שאני כאן בגלל היכולות שלי ובגלל שאני אדם בלי שום קשר מה רשום בתעודת הזהות שלי".
כשאתה טס לחו"ל מסמנים לך את המזוודה?
"כן וגם התלוננתי על זה, כי לא רק שמסמנים לי את המזוודה, אלא גם מסמנים לי את הז'קט. העובדים בנתב"ג מדברים איתך בנעימות ובלי שאתה שם לב מדביקים לך מדבקה על הגב. מה המדבקה הזו אומרת? שאני אדם מסוכן, שאני פצצה מתקתקת. מנתב"ג שלחו לי מכתב התנצלות, כמובן שההתנצלות לא תעזור, כי הם ימשיכו עם זה".
"כשאני מגיע לנתב"ג עם הרכב, יש דבר שמרגיז אותי מאוד וזו הבקשה שאעמוד בצד רק בגלל שאני דובר ערבית. יש גם את מתקני הבידוק. אתה חושב שזו הרגשה נעימה שבודקים אותך במקום כזה? לא וגם על זה התלוננתי.
היה מקרה שנכנסתי למתקן בידוק ולא שמו לב שיש לי על הז'קט מדבקה. עשו לי בידוק ובדרך החוצה הם קלטו את המדבקה על הז'קט. הם ביקשו ממני להיכנס למתקן בידוק נוסף ולא הסכמתי. לבסוף נכנעתי. אין לי שום דבר נגד בידוק בטחוני, כי המצב פה רופף מאוד. אבל לבדוק אדם אחד על סמך גזע ודת ואת האדם השני לא, אלה דברים שמעצבנים אותי, אלה מעשים לא ראויים. לצערי זה מה שקורה".
קשה לך עם חוסר השוויון. מה דעתך בנושא שערבים ישראלים לא משרתים בצבא?
"כנס לכפר ערבי או לעיר ערבית ותראה מיד את ההבדלים בינם לבין יישובים אחרים בארץ. קודם שהערבים יקבלו את הזכויות שלהם, אחר כך נוכל לדבר על חובות. אנחנו לא מקבלים זכויות. אני באופן אישי כן מקבל זכויות".
