תפקיד: כבאי צבאי בבסיס ציוד בתל השומר
מגורים: באר שבע
גיל: 21
מצב משפחתי: רווק
על ההכשרה: "כדי להיות כבאי צבאי, צריך לעבור קורס של שלושה שבועות והסמכה אצל המפקד במשך חודש נוסף. לאורך ההכשרה מתרגלים אותנו - אנחנו נוסעים על הכבאיות למבנים בהם מדמים שריפה. בעיקר חשוב להיות מאומנים בחילוץ וכיבוי"
על התפקיד: "רוב הזמן אנחנו בחמ"ל, מוכנים לקריאה. השנה היו ארבע שריפות, שתיים מהן גדולות. זה מלחיץ להגיע למקום שיש בו שריפה, כי זה לא כמו בתרגול. במצב חי אתה מרגיש את החום קרוב אליך, ואת הלהבות"
הכי אוהב בתפקיד: "את השריפות, את האדרנלין. ביומיום אתה יושב ומחכה, מדי פעם יש תרגיל או ביקורת, אבל כשזה קורה באמת, זה לא צפוי"
הכי לא אוהב: "בכל פעם שיוצאים צריך לסחוב את כל הציוד, וזה חתיכת משקל. חליפות, כפפות, מגפיים, בלון חמצן. הציוד כאן הוא לא הכי עדכני. יש כבאיות שהן כאן אולי משנות ה-50"
אירוע משמעותי בשירות: "הפעם הראשונה שבה הגעתי לכבות שריפה הייתה הכי מלחיצה. זה היה בערך לפני שנה, במחסן בבסיס ציוד. המחשבות שעברו לי בראש היו רק לעשות את זה כמה שיותר מהר, לסיים את זה. זו הייתה שריפה ממש ענקית. אני זוכר את זה בתור משהו לא פשוט, עוצמתי. אף פעם לא כיביתי שריפה קודם לכן, וקיבלתי את זה כמו בום לפנים"
מפחיד אותי: "להגיע למצב בו צריך לחלץ אדם ממבנה. זה לא קרה לי מעולם, עד עכשיו תמיד הגעתי למבנים ריקים".
אם לא הייתי בצבא: "הייתי מאוד רוצה לביים סרטים. אני אוהב קולנוע. למדתי קולנוע בתיכון, ואני אוהב סרטי מתח, פעולה, אקשן. הכל, רק לא דרמה"
