בוקר יום שבת ובאופן לא מפתיע, אתה במוצב. חמש שעות שמירה לפניך, והמדבר בקיץ מעולם לא נראה צחיח יותר. השמש קופחת על שערות ראשך מחוסר הכובע, גורמת לצריבה בפצע "שושנת יריחו" שהופיע השבוע על צווארך. באוזניך עדיין נשמעים אותם צפצופים מעצבנים, שהגיעו לביקור באמצע סדרת המטווחים האחרונה ומאז מסרבים לעזוב. שעתיים עוברות והקולות הבוקעים מבטנך גורמים לך להצטער על כך שפסחת על ארוחת הבוקר. "אז לא היה 'דני', מה קרה?" אתה כועס על עצמך. "בגלל דבר פעוט כזה הייתי צריך לוותר על ארוחה שלמה".
וכך, בעוד אתה מדמיין איזה סוג של שוקולד יבוא אל פיך מיד עם תום השמירה, כשתשב בשק"ל הממוזג, חולפות להן שעתיים נוספות. המחשבה על משחק הכדורגל בין הצוות שלכם לחבר'ה מהמפקדה, שאמור להתקיים בצהריים, מצליחה לרומם את רוחך למשך שעה נוספת.
אתה מסיים את השמירה ויוצא למגרש המאולתר ומרוצף האספלט, מבלי שאפילו חזרת לחדר להחליף נעליים. במגרש מחכים שמונה מחבריך. חצי שעה במשחק, חמש דקות לפני המחצית, אתה מוצא עצמך מוטל על הרצפה, נאנק מכאב. "קרע בגיד", קובע הרופא, ומניח לך בכיס גימלים לשבועיים. לו רק ידע אכילס, כמה כאב הוא הותיר אחריו.
אכן, מאוד מסוכן להיות לוחם ביחידה קרבית, אבל לא רק בגלל הקליעים שחולפים ליד הראש. להיות לוחם בשטח זה לחשוף את שלד הגוף שלך לפגיעות קשות ומתמשכות, להיות לוחם זה להיחשף לעתים לרעשים ברמות שעלולות לגרום לנזק בלתי הפיך בשמיעה, ולהיות לוחם זה גם לפעול לא פעם בתנאים של תזונה לא-מספקת, שיש ביכולתה לגרום לירידה בריכוז ובתפקוד.
חייל במנוחה. חשוב לתת לכף הרגל לנשום מדי פעם.
על הברכיים
יום רגיל בחייו של לוחם טומן בחובו סכנות רבות לבריאות הגוף. החל בהעמסת ציוד כבד על הגב בצורה לא נכונה, דרך עמידה רצופה של שעות בשמירה וכלה בריצה עם נעליים לא מתאימות. אלה ועוד יוצרים עומס רב על גופו של הלוחם, הבא לידי ביטוי לא פעם בפציעות ובפגיעות שונות, במיוחד במפרקים ובעצמות השלד."שלוש התלונות השכיחות ביותר בקרב לוחמים נוגעות לכאבי גב, לכאבי ברכיים ולנקעים בקרסול", מסביר סרן (מיל') אורי אלבר, פיזיותרפיסט בבית- החולים סורוקה, לוחם בגבעתי בסדיר המשמש במילואים כקצין המבצעים של גדוד סיור. אלבר מחלק את הבעיות הרפואיות לשתי קבוצות עיקריות: בעיות כרוניות הצצות בטווח הארוך, כאשר תהליכי ההרס המתחוללים בעצמות עולים על תהליכי הבנייה של רקמת העצם. בקבוצה השנייה, לדברי אלבר, נמצאות מרבית הפציעות הטראומטיות שאינן מתרחשות באימונים ובפעילות מבצעית, אלא כתוצאה דווקא ממשחקי כדור שנוהגים הלוחמים להשתתף בהם בסופי השבוע.
עם זאת, באחרונה עשה צה"ל צעד משמעותי בנושא כשהחליט שבקרוב יפעל פיזיותרפיסט בכל בסיס אימון חטיבתי (בא"ח) בצה"ל. "בחלק מהבא"חים כבר פועלים פיזיותרפיסטים וזו מגמה מצוינת", מפרגן אלבר ליוזמה החדשה. "כשאין פיזיותרפיסט בבא"ח, מפקד מחלקה המשחרר חייל לבדיקה ולטיפול כבר יודע מראש שאותו חייל יפסיד חצי יום לימודים ואימונים, כולל תרגילים והסמכות".
למה חצי יום?
"כי לוקח זמן לאבחן בעיות רפואיות אצל חייל, במיוחד בעיות אורתופדיות - גם במקרים בהם המפקד יוצא מנקודת הנחה שאותו חייל 'מנצנץ' כדי להתחמק מפעילות. כשהפיזיותרפיסט נמצא בבא"ח, המפקד יודע שבתוך פרק זמן הרבה יותר קצר, יהיה לו מידע על מצבו הרפואי של החייל".
לדברי אלבר, קיצור זמן הבדיקה והטיפול בזכות נוכחות פיזיותרפיסט בבא"ח, גם הופכים את הטיפול עצמו לאפקטיבי יותר. גם להיכרות שיש לפיזיותרפיסט היחידתי עם תוכנית האימונים של החייל, יש חלק משמעותי בשיפור הטיפול ובמניעת נזקים גופניים במהלך האימונים. "מספיקות עשר דקות ביום בהן הפיזיותרפיסט יבצע עם החיילים סדרת תרגילים ומתיחות, כדי שניתן יהיה למנוע התפתחות בעיות רפואיות", מסביר אלבר. "יש גם חשיבות רבה לתרגול עצמי של החייל, והפיזיותרפיסט בבא"ח יכול לכוון אותו טוב יותר לתרגילים שעליו לבצע".
אז איך יכול לוחם למנוע פגיעה מתמשכת בשלד הגוף שלו?
"להשתדל להימנע עד כמה שניתן ממצבים שבהם העומס על הגב מוגבר, ואם צריך - שייעזר באחד מחבריו. חשוב להתאים ולהצמיד את הציוד על הגב - פק"ל ואפוד למשל - כך שלא יתנדנד ולא ישתפל אחורה. יש גם לוודא שהמשקל יתרכז בחלק העליון של הגב. חשוב גם לשים לב לשינויים במזג האוויר. אם חייל מזיע, אסור לו להישאר חשוף לרוח קרה, כי השרירים שלו עלולים להתכווץ".
מה בנוגע לשימוש במדרסים בנעליים?
"בהחלט מומלץ. יש חיילים שיש להם רגליים קצת עקומות. אם רגל אחת שלהם קורסת פנימה, כל חלוקת המשקל על הגוף משתנה והאיזון מתערער. המון חיילים מתלוננים על כאבים בכפות הרגליים מסיבה זו, ומדרס יכול לסדר זאת - ממדרס פשוט ועד מדרס מומלץ יותר של התאמת גבס".
אלבר גם מציע לערוך את אימוני הריצה על שבילים לא סלולים במקום על אספלט, ולהימנע מריצה בירידה. "צריך להגיד לחייל לבצע חימום לפני הריצה, ושחרור אחריה. סרגל מאמצים גם הוא חשוב. לא כדאי לרוץ מיד עשרה קילומטר. הגוף אולי יוכל לעשות את זה עכשיו, אבל בעוד שבועיים הוא יתפרק. יש גם חשיבות בהתאמת הנעליים למאמץ הגופני. לריצה, נעלי ספורט הן המתאימות ביותר. בהליכה רצוי לנעול נעל גבוהה שתומכת ומייצבת את הרגל. לדוגמה, נעל הרים עם סוליה שבולמת זעזועים".
גם משמרת של שלוש-ארבע שעות בתצפית יכולה להתיש את הגוף.
"בשמירות עדיף לשבת, אם אפשר, למרות שגם ישיבה ממושכת היא לא תמיד טובה. אם חייבים לעמוד, צריך כל הזמן לנוע. במצב של עמידה העומס על הגוף מתמשך, ובהליכה יש זמן התאוששות לכל אחת מהרגליים".
לא שומעים!
אתה במטווח. ירית כבר 30 כדורים ולפתע אתה מבחין בכך שהאטם שהותקן באוזן ימין, נפל. 30 כדורים נוספים נורים מקנה נשקך בעוד אחת מאוזניך חשופה וחסרת הגנה. בלילה, כששקט ישתרר במאהל, אתה תשמע בראשך מעין צפצוף מעיק, שריד לנזק שנגרם לאוזניך בעקבות החלטה פזיזה שקיבלת בצהרי אותו היום. "רוב פגיעות השמיעה הן בלתי הפיכות", קובע ראש תחום אקוסטיקה וקרינה אלקטרו-מגנטית במקרפ"ר, סא"ל ד"ר אמנון דובדבני. "אחת הפגיעות שעלולה, למשל, להיגרם במהלך פעילות המלווה בירי היא פגיעה זמנית באיכות השמיעה, שעשויה להיות מלווה בהלם. מצב כזה מסכן את יכולת ההישרדות של הלוחם, משום שלא יוכל לשמוע את המתרחש סביבו".
המניעה במקרה זה, מוסיף וטוען ד"ר דובדבני, פשוטה מאוד: להקפיד להשתמש באטמי אוזניים בכל הזדמנות, בלי להתעצל. במקרה של ירי תותחים, יש לחבוש גם קסדת שריון. את האטמים יש לשמור במקום שזמין לחייל הלוחם. צריך גם לוודא שהאטמים תקינים, ובמיוחד שלא נרטבו.
"כדי שהאטמים יהיו כמה שיותר אפקטיביים, יש להתקין אותם בתוך תעלת האוזן", מסביר ד"ר דובדבני. "אם מדובר באטם ספוגי, אז יש למולל אותו קודם דק ככל הניתן. אם האטם אינו ספוגי, יש להכניסו עמוק פנימה מבלי למוללו קודם".
ד"ר דובדבני מדגיש כי כשהפגיעה באיכות השמיעה נגרמת לאורך זמן ולא בבת אחת, לא תמיד ניתן להבחין בה. "אם לוחם מרגיש שהוא מגביר את הווליום במכשיר הקשר או ברדיו בצורה יוצאת דופן, מסתכל על השפתיים של אנשים שמדברים איתו או מבקש מאנשים שירימו את קולם לעתים קרובות, יש בכך כדי להדליק אצלו ואצל מפקדיו נורה אדומה. כך גם במקרה של צפצופים באוזניים ובמקרה של מה שמכונה 'אפקט מסיבת הקוקטייל', כלומר כשלוחם שומע בליל של קולות ולא מצליח להבדיל ביניהם".
הצל שלי
קיבלת מהמפקד כמה דקות של חסד, והחלטת להעביר את ההפסקה במקלחת קרה וצוננת. אתה שולח מבט לראי ומשתאה כשמתוך המראה מבצבצות פניך כשהן אדומות כשני. רס"ן ד"ר יוסי ירושלמי, רופא עור במרפאת המומחים של פיקוד דרום, לא מסתיר את צערו מכך שהגנה מפני קרני השמש היא אחד הנושאים הרפואיים שהלוחמים נוטים להמעיט בחשיבותם."הרבה פעמים אני רואה לוחמים שבאים אליי מסיבות שונות, ומבחין בכך שצבע עורם אדום בצורה מסוכנת, עקב חשיפה ממושכת לשמש", מספר ד"ר ירושלמי. "זה קורה בדרך כלל לאנשים בעלי גוון עור בהיר - בלונדינים וג'ינג'ים. אנשים כאלה גם יגיעו אליי בגיל 50, כשהם סובלים מכל מיני נזקים כרוניים של העור, ובמקרים קשים אף מגידולים. עמידה בשמש היא גורם סיכון מספר אחת להופעה של גידולים בעור, שאחד מהם הוא המלנומה.
כשגידול מסוג זה חודר את העור אפילו מספר מילימטרים, סיכויי ההישרדות של המטופל הולכים וקטנים. לכן, מאוד חשובה המודעות להימנע כמה שאפשר מחשיפה לשמש".
נזקים נוספים הנגרמים כתוצאה מחשיפה לשמש עלולים להופיע בגילאים מאוחרים יותר, ובהם קמטים עמוקים וכתמים חומים ואדומים על העור. לדברי ד"ר ירושלמי, כאשר אין ברירה וחייבים לבצע פעילות בשמש - חשוב לחבוש כובע למשך כל זמן הפעילות, ולהקפיד למרוח קרם הגנה. "לוחמים צעירים הם לעתים מלאי מוטיבציה, ובלחץ האימונים שוכחים או לא מייחסים לחבישת כובע מספיק חשיבות. ישנה גם חשיבות למודעות של המפקדים לעניין. אם מפקד כיתה צריך להעמיד את הכיתה בשלשות, שיעשה את זה במקום עם צל, אם אפשר".
בעיית עור נוספת השכיחה בקרב לוחמים, היא הופעת פטריות באצבעות כף הרגל ובמקרים הקשים יותר - בגב הרגל ובציפורניים. "פטרייה היא סוג של אורגניזם שצריך שלושה תנאים כדי להתפתח - חום, לחות וחושך. כדי למנוע או לעכב את ההתפתחות, יש לאוורר את הרגליים ככל שניתן, לישון בלי גרביים ולהקפיד להחליפם בתדירות גבוהה. הטיפול בפטריות השטחיות נעשה באמצעות משחות ואבקות נגד פטריות, ובמקרים הקשים יותר - כשהן מופיעות בכפות הרגליים ובציפורניים - באמצעות כדורים".
חיילים המשרתים באזור הבקעה ובבסיסים באזור ירוחם ומצפה רמון, נחשפים ל"שושנת יריחו" - פצע מוגלתי מעיק הנגרם בעקבות עקיצה של זבוב החי באזורים מדבריים. בתחילה נראה הזיהום כעקיצה רגילה בצבע סגול. רק מאוחר יותר מתכייב אזור העקיצה ונוצר הפצע. "אם יש נגע בגודל עקיצה חולף אחרי חודש-חודשיים, צריך לבוא ולהיבדק", מייעץ ד"ר ירושלמי. "אם כי בדרך כלל הגוף מפתח חיסון טבעי אחרי עקיצה אחת או מספר עקיצות".
אז מה הסכנה בשושנת יריחו?
"הבעיה היא בעיקר אסתטית משום שהעקיצה עלולה להשאיר צלקת גדולה ומכוערת, במיוחד אם הלוחם נעקץ בפניו. מטרת הטיפול הרפואי במקרים כאלה, היא להקטין את מימדי הצלקת".
במקרים מסוימים ניתן הטיפול במשחה, ולפעמים על-ידי הקפאת האזור באמצעות חנקן נוזלי. במקרים הקשים יותר, ניתנת זריקה. ניתן לנסות להימנע מעקיצה על-ידי הליכה עם שרוולים ארוכים ושימוש בתכשירים דוחי יתושים.
פחמימות לריכוז
שעת בוקר. אתם מגניבים הצצה לחדר האוכל, מנסים לקבוע האם ראוי להקדיש לארוחה הזו 15 דקות מזמנכם היקר. גבינה, ירקות, ביצים קשות. לא משהו שלא פגשתם קודם. אולי עדיף לנצל את הזמן כדי להתקשר לאמא, אתם חושבים לעצמכם. וחוץ מזה, במקרה הכי גרוע, תקנו כבר במבה בשק"ל. "שלוש ארוחות ביום ושתי ארוחות ביניים - זהו מינימום הארוחות שלוחם צריך לאכול ביום", פוסקת נילי מילר, דיאטנית קלינית במרכז הרפואי סורוקה ובקופת-חולים כללית. "אם לא מקפידים, עלולים להופיע סימני חולשה, כאבי ראש, סחרחורות, ירידה במשקל ומחסור בוויטמינים ומינרלים. פעילות אינטנסיבית כמו זו שמבצעים לוחמים, מצריכה כמות גדולה של אנרגיה. עליהם לשמור על כושר וחושים חדים. יש קשר ישיר בין תזונה לבין ריכוז וערנות".
לדברי מילר, שרירי הלוחמים הצעירים מתפתחים בגיל ובשלב הזה מאוד מהר, ולכן יש להקפיד כבר עם הגיוס על אכילה מאוזנת בתפריט המכיל מוצרי חלב, בשר, ביצים ודגים. כדי לשמור על ריכוז לטווח הארוך, ממליצה מילר לאכול מזון עשיר בפחמימות מורכבות, המתפרקות בגוף לאט. מזון מסוג זה שומר על רמה גבוהה של סוכר בדם לאורך זמן. לעומת זאת, אם ברצונו של לוחם להתעורר באופן רגעי, הוא יוכל להיעזר במשקאות המכילים קפאין, וכן בשוקולד ובמזונות אחרים העשירים בסוכר.
"חשוב לדעת שהאפקט של הסוכר ממזונות כאלה, יכול להחזיק בין חצי שעה לשעה וחצי, אבל אחר-כך חלה ירידה מאוד גדולה בריכוז", מזהירה מילר. "רמת הריכוז במקרה כזה תהיה נמוכה יותר מזו שהייתה לפני האכילה או השתייה. לכן, המלצה זו נכונה רק אם מישהו צריך לשמור על ערנות לזמן קצר בלבד".
אם אתם צפויים לצאת בעוד שעה-שעתיים לפעילות אינטנסיבית, מילר ממליצה לכם לאכול ארוחה שיש בה שילוב של פחמימות וחלבונים: כריך עם ביצה או נקניק פסטרמה, או מנה בשרית כלשהי עם אורז. לוחמים צמחוניים חייבים, לדברי מילר, להקפיד על אכילה של מוצרי סויה שלוש פעמים בשבוע וכן על שילוב של קטניות ודגן - אורז עם עדשים או שעועית, לדוגמה.
ללוחמים הנוהגים לבקר בשק"ל לעתים תכופות מדי, ממליצה מילר לרסן את הדחף. "קשה לומר ללוחם לא לאכול ממתקים בכלל, אבל יש לעשות את זה בתדירות נמוכה ולהבין שלא מדובר בתחליף לאוכל. אם כבר אוכלים ממתקים, כדאי לאכול כדי ליהנות ולא לנסות לשבוע מזה".
