"מרבית הסטודנטים בארץ אינם יודעים לעשות שימוש יעיל ומושכל, לטובתם שלהם, בנכס החשוב העומד לרשותם, שהוא שעות הקבלה של הפרופסורים באוניברסיטה", כך קובע נשיא המרכז האקדמי פרס, פרופ' עלי שגב.
לדבריו, הסטודנטים שכבר משתמשים בשעות הקבלה שלהם, עושים זאת בעיקר כדי לערער על בחינות ולבקש בקשות אישיות; "הסטודנט שמגיע לאקדמיה, ובמיוחד בתקופת התואר הראשון, צריך להתמודד עם מערכת שעות ארוכה ומורכבת המבוססת על קריטריונים ושיטות שאינם מוכרים לו מתקופת בית הספר התיכון. לא פעם הוא אינו רואה לא את ההתחלה ולא את הסוף, לא מבין מה הקשר בין קורס לקורס ומתחיל לפתח ספקות וחששות לגבי בחירתו. התערבות ומתן ייעוץ של מרצה בכיר, שמנחה אותו באופן אישי ובלתי אמצעי, בהתאם לשיטה שאימצנו במרכז האקדמי פרס, בהחלט עשויה לבסס את בטחונו של הסטודנט, לענות על השאלות ולהרחיק את החששות. כמו כן ,המנחה גם מסייע לסטודנט במקרים שבהם ישנן בעיות ספציפיות בכך שהוא מפנה אותו ישירות לגוף שיכול לסייע לו בפתרון הבעיות".
"אני זוכר שבמשך שנים, כשהייתי מרצה בכיר באוניברסיטת תל אביב הייתי נוהג לקרוא עיתון בשעות הקבלה, שכן לא היתה מודעות לכך, שהפרופסור הבכיר במחלקה גם הוא זמין, ונכון לסייע להם. באוניברסיטאות בחו"ל המצב שונה לגמרי, הסטודנטים שחונכו על הגישה השמה אותם ואת צרכיהם במרכז, מתדפקים על דלתות הפרופסורים בכל שעת קבלה. גם הם וגם המרצים יודעים כי תקשורת ישירה ובלתי אמצעית בינם תורמת רבות למיצוי הפוטנציאל של הסטודנטים".
"כשסטודנט מגיע לקמפוס הוא לא מכיר את המנגנון ולא יודע איך הדברים פועלים, אילו הרגלי לימודים נחוצים לו כעת ומה זה אומר סימינריונים ומועדי הגשה, מועדי בחינות, ספרייה ובכלל איך מתמצאים".
"תרומתה הגדולה של הגישה, אותה אימצנו במרכז האקדמי פרס, היא בכך שאנו מסתכלים לסטודנט בגובה העיניים והתרבות הארגונית שלנו היא כזו שהמרצה שהוא המנחה האישי שלך זמין לך גם מעבר לשעות הגבלה הרגילות. ואם יש בעיה אתה יודע שאתה לא צריך לחכות לשעת הקבלה בשבוע הבא כי זה בהגדרת התפקיד שלו לסייע לך בכל עת".
"ברגע שהסטודנט יודע כי יש לו כתובת של בר סמכא שיכול להשפיע ושאיכפת לו ממנו, המוסד האקדמי הופך להיות עבורו מקום שהוא רוצה להיות בו. האמון במערכת והתמיכה שהסטודנט מקבל ממנה מעוררת בתלמיד מוטיבציה ללמוד ולהגיע להישגים, וכך למצות את מלוא הפוטנציאל שלו".
