עובדים במשמרת לילה? אם עד עכשיו ישנתם טוב, הידיעה הבאה ודאי תדיר שינה מעיניכם.
ממוקדי שירות טלפוניים ועד אבטחת מתקנים, סטודנטים רבים עובדים במהלך הלימודים לתואר בעבודות הכרוכות במשמרות לילה. ממחקר חדש המתפרסם בכתב המדעי לחקר השינה SLEEP, עולה כי בקרב עובדי משמרות לילה מתפתח מחסור ברמת הסרוטונין - הורמון שתפקידו להעביר מסרים במערכת העצבים - מה שעלול להביא לערעור היציבות הנפשית.
המחקר נערך באוניברסיטת בואנוס איירס בארגנטינה, ובמסגרתו נבדקו רמות הסרוטונין בדמם של 683 עובדים, 437 מתוכם עובדים בעבודות יומיות ו-246 מתוכם עובדים במשמרות מתחלפות, הכוללות משמרות לילה. הממצאים הראו כי בקרב עובדי המשמרות המתחלפות רמת הסרוטונין היתה נמוכה באופן משמעותי. לסרוטונין ישנה השפעה רבה על מערכת העצבים ועל הרגלי השינה ושיעור נכון שלו בדם מסייע בהתמודדות עם מצבי כעס ודיכאון ועם מחסור בשינה.
אחד ממקומות העבודה הבולטים הדורשים נוכחות קבועה של עובדים בלילות הוא נמל התעופה בן-גוריון. קובי סודאי (30), שבעברו מאות משמרות לילה כבודק בטחוני בנתב''ג, מספר כי בין ההשפעות הפיזיולוגיות המופיעות לאורך זמן בעקבות השינוי בשעות הערות ניתן למנות עייפות כרונית, מצב רוח רע ודיכאון קל. לדבריו, רוב העובדים לא מחזיקים מעמד זמן רב במתכונת העבודה הלילית, הדורשת נוכחות בשדה משתיים בלילה ועד תשע בבוקר.
בראיון שפורסם היום ב"הארץ" אומר ד"ר ברוך אלעד, מומחה בנוירולוגיה ורפואת שינה, כי "החשיפה לאור בשעות הבוקר היא האירוע שלפיו נקבע השעון הביולוגי שלנו והיא גורמת להפסקת ההפרשה של הורמונים שמאפשרים שינה".
לדברי אלעד, אנשים העובדים בלילה ונחשפים לאחר המשמרת לאור, מתקשים להירדם, משום שהשעון הביולוגי מורה להם להיות ערים. כתוצאה מכך, שנתם עמוקה פחות וקצרה בשעה בממוצע משנתם של אחרים.
סודאי מודה כי למרות ההשלכות הפיזיולוגיות, דווקא אהב את משמרות הלילה ומציין כי הנשים בשדה התעופה התמודדו עם מתכונת העבודה בצורה טובה יותר מהגברים. בתום המשמרת, אומר סודאי, "בנות השדה היו יוצאות באופן קבוע לקניות, לים ולסידורים בעוד אני פשוט הייתי חייב ללכת לישון".
סייע בהכנת הידיעה: רוי רגב
