האיזור האישי שלי
כאן נרכז עבורך באופן אוטומטי את כל תחומי הלימוד שהתעניינת בהם בעת ביקורך באתר
הבחירות שלי
להכוונה מקצועית חינם השאר פרטים ונציגנו יחזרו אליך

שריקת הציפור העיראקית

איתי שרון | 05-08-2007 13:16:00

1991 17 באפריל, שבת. 12 קומות יש לבניין הרמת-גני והוא צמוד לבנק, אין גדר שמפרידה בינהם ואין שומר בכניסה לבנק. דלת האינטרקום שבורה אך גם בימים כתיקונם אין צורך לסחוט את הלחצן הגלילי הירוק של דירה מספר 24. למעלית דלתות פלדה בצבע פח וכשהיא עולה בחריקה, רואים את מעברי המדרגות של כל קומה דרך החלון הריבועי בדלת המעלית. דלת ביתם של משפחת נעם, כמו דלת האינטרקום, תמיד פתוחה.
על השולחן בפינת האוכל לוח שח , במטבח עוד יש שרידי ריחות של קובה אדומה. בחציו הימני של הסלון מתרווח יצחק על הספה וקורא עיתון, נהנה מן השקט של המשכימים קום. בשידה, ליד תמונת בנו ותמונת ביתו שנלקחו במסיבת בר המצווה, ישנם שני בקבוקי שמפניה וכוס לאליהו הנביא. השמפניה מזכירה לו כמה הבוטנים מצמיאים. בחציו השני של הסלון ספה נוספת. מולה כוננית טלוויזיה עם מכשיר יעודי, אנציקלופדית בריטניקה לנוער וכרכים ראשונים של מסכת אבות.
ובין הספה לכוננית, במרכז השטיח האדום, משתרע לו בנחת, באין מפריע, מנוע של מכונית פולסוואגן.

שתיים ועשרה ושתי דקות יום חמישי לשנת 2007, אני מראה לשומר בכניסה לבנק את השעה והוא מצידו מסמן לי שאין מה לעשות. אני מתעצבן אבל במידה. ממילא הצק שאפקיד קרוב לודאי יחזור. אני עוקף את הגדר , מדלג מבלי משים על הררי חרא של בולדוג שאתקל בהם בדרכי למטה , ולוחץ על האינטרקום. 3993 ,1793 , 1234 אני מנסה צירופים שונים של הקוד עד שקול הזמזום גואל אותי ממעצר פוטנציאלי.
דלתות המעלית נסגרו מסתירות שלט ישן על דלת הפח. 'נא לכבות את המאוור (וינטלטור)' . יצאתי מן המעלית וניגשתי לדירה מספר עשרים וארבע. שריקות הציפור העירקית בפעמון הדלת בישרו על בואי.

'וואי, יואל . תראו מי פה' הופתע נג’י. הוא היה לבוש במכנסיי בד אפורים וחולצת טי שרט לבנה. מעט שמנמן מכפי שזכרתי. להפתעתי היה מגולח , הכיפה השחורה נכשלה בהסתרת הקרחת הכובשת את ראשו.
'איזו הפתעה, למה לא רואים אותך ? " אמרה לאה, מפסיקה את עיסוקיה במטבח. צחקתי. פעם עד פעמיים בשנה אני מצלצל בפעמון המשפחה וזוכה לשמוע את אותו משפט. האחידות הסגולה בין צבע שערה לשמלת הבית שלבשה לא עזרו לי להסתיר את הצחוק.
'אתה כמו הבן שלי ולא בא לבקר? ועוד צוחק עלי ? ככה עושים לאמא? '
'למה לא מבקר בדאלק?' עניתי מגייס את המבטא הכי עיראקי שיכולתי, 'אני פה , לא?'.
'לאא , לאא בסדר' ענתה בעירקיות מקורית .'שב שב, אתה רוצה לאכול ? יש אורז אדום כמו שאתה אוהב.'
' טוב די אמא' נזעק נג’י לעזרתי 'רק הגיע וכבר קופצת אליו' . 'עזוב אותה ' פנה אליי 'היא אמא מפגרת'.
נתתי לו חיבוק, המרחק ביננו ניכר.
'בא תראה משהוא מגניב' אמר וניסה להוביל אותי אל הסלון החצוי.

דחיתי את סיפוקו בדקות ספורות כשניגשתי וניסיתי לחבק את לאה ואת יצחק. לאה שאלה שאלות על עיסוקי
ויצחק כהרגלו שקט. נתתי תשובה מתחמקת ללאה ושאלתי את יצחק אם הוא עדיין משחק שח. הוא הניד את ראשו. שאלתי אותו איך בפנסיה, הוא ענה במילה אחת, זיפת.

'ג'וני בא למקלחת, ג'וני בא למקלחת מייד' נביחות הכלב נשמעו רמות גם מתחת לשולחן.
'אתה משגע אותו נג'י ' אמרתי. 'מה פתאום משגע אותו. בא תראה איזה כלב ממושמע. ג'וני בא הנה מייד '
אמר בקול סמכותי וג'וני זחל החוצה. 'ג'וני בא למקלחת' נבח ג'וני וחזר מתחת לשולחן.
הודיה בת החמש ניגשה אלינו עם הרצועה בידה וחיברה לקולר של ג'וני, היא גדלה הרבה מהשש מאות גרם שנולדה לתוכם.

'אתה רואה יואל, זה משגע אותי. עושים איתה את אותם טעויות שעשו איתי. למה נותנים לה לשים קולר על ג'וני בבית. כי היא רוצה? כשאני יורד עם ג'וני אני יורד בלי רצועה והוא לא זז מטר. יואל, הוא לא זז מטר. כשאבא שלי יורד עם רצועה, ג'וני משגע אותו. הם לא יודעים שום דבר על חינוך.' נ'גי התחיל בהרצאה.

נג'י קיבל את כשרון המרצה שלו לא מן הלימודים הקלאסיים. את בית הספר היסודי גמר תודות לחבר שפיזית גרר אותו אל בית הספר. אלוהים יודע למה הוא עשה את זה, כנראה חשב שזה מעשה טוב. אלוהים גם יודע להקנות את יכולת ההרצאה ובגיל שש עשרה אחרי שנג'י נכשל בשתי תיאוריות לרשיון לקטנוע שלח אליו שליח בדמות חבר אחר שאמר לו 'תניח תפילין ותעבור'. כך היה. משם הדרך לרב ולמוסך-סלון שנפתח בבית משפחת נעם היתה קצרה. 'אם לא תוכיח לי שיש אלוהים , אז אתה חוזר בשאלה' אמר לרב כקצין ביחידה לוחמת. 'כן' ענה הרב. שעות השינה שצברתי בשמיעת משמעות החיים מאותו רגע היו דומות לאלו שצברתי אח"כ בשמירה בצבא. כאחד עם הכוונה עליונה חשב נג'י כי יצליח להרכיב ולפרק אופנועים ללא כל קושי. את הקטנוע הראשון קנה בגיל שש עשרה והעלה אותו לסלון במטרה לתקנו. את הטעות בשיפוט תיקן דרך צפיה בשלמה המוסכניק. עד תחילת השירות הצבאי כבר צבר תשעה קטנועים ושתי מכוניות פולסווגן, עד סופו המקוצר של השירות כבר עברו תחת ידו שתי מכוניות וולבו ישנות וב.מ.ו. חלקם נמכרו , חלקם נתנו וחלקם עברו תאונות סופניות אך הכל נעשה במחשבה עסקית למטרת רווח. גם אז, כמו היום יש עוד תקווה להפקת לקחים בניהול עסקים.

'אז אתה רואה' העיר אותי נג'י מניקורים חוזרים . 'כן כן' אמרתי. הוא הושיט לי דף ובו רוח ממליצה מאת רביב בע"מ. 'בזאת אני מציין שנג'י עבר בהצלחה קורס סוכן מכירות של החברה , היה למתקין ואיש מכירות מצטיין ואף הדריך סוכני מכירות חדשים'. 'יפה מאוד ' אמרתי לנג'י. 'זו החברה החדשה שלך? '. 'כן אבל כבר התפטרתי .'

כבר עשר שנים מתעסק נג'י און ואוף בהתקנת מערכות שתיה ובעבודות שיפוצים. בתור אחד שתמיד היה טוב בעבודת ידיים הצלחתו כמתקין נראתה לי ברורה מאליה. כאיש מכירות לא. נ'גי בתחילת דרכו לא ממש מכר, יותר קנה. את העסק הראשון הקים בכיתה ז' . די.ג'י נג'י. במקלט של אותו בנין הרים מסיבות שקרודר ודורף מייסטר יכולים להתקנא בהם. את כל הציוד הדרוש קנה והסלון הפך לדיסקוטק של כדורים מנצנצים ואורגני אורות . אליהם התווספו מערכת תופים ודי'ג'י נג'י איז אין דה האוס. אח"כ האומנות המוזיקלית הפכה לאומנות אחזקת האופנועים.

'אה , בא תראה משהוא מגניב ' אמר והוביל אותי אל המוסך-דיסקוטק-חדר-נגינה בעבר והיום פינת צעצועים להודיה. הוא הוציא די.וי.די והפעיל אותו. קריאות הקונג-פו מאחורי מסכת הנינגה החזירו אותי אל הזקן בעל השיער הלבן שהיה מרחף מעל כל המדרגות ובועט ביריבו, מפסיד רק כשהוא נגד שניים. היינו חמישה חברים ונהגנו לבעוט אחד בשני אחרי הצפיה בסרטים . את יכולות הבעיטה שיפרנו בלימודי טווקאנדו. אני פרשתי אחרי שלושה חודשים והפסד מביש לבחורה. נג'י המשיך להלחם ועבר לסגנון של מלחמות רחוב.

'אתה עדיין בקטע? ' שאלתי לא מסתיר את אכזבתי. 'אתה חייב לשמוע'. התחיל 'איפה שנוגה גרה'.
'יש לך חברה חדשה?' עצרתי את סיפור המתח.
'כן. אז איפה שהיא גרה..'
'דתיה ?' שאלתי
'כן '
'ו ?' .
'שנה חצי , לא נוגע בה. כלום ' אמר. 'הקיצר איפה שהיא גרה בקרית אונו היו כמה ערסים קטנים וישר ראיתי שיהיה לי בעיות אז קראתי אליהם למעלה שיעזרו לי לסחוב כמה דברים. וככה במקרה שאלתי אותם אם הם יודעים ללכת מכות. ' עוד הרצאה חשבתי לעצמי לפחות עם הדגמה חיה.
'בום הבאתי לו בפנים אגרוף יואל, אני אומר לך הוא נפל .'

'מה אתה אומר על הבן שלי? ' קטעה את המתח בשיאו לאה
'עופי מפה אמא ' נזעק נג'י.
'אני אומרת לך, כשאני הבאתי אותו מבית החולים הוא צרח וצרח '
'די אמא לכי מפה'
'הוא צרח וצרח . לקחתי אותו לרופא . מה אמר לי הרופא ?'
'מה הוא אמר לאה?' שאלתי.
'שהילד הזה כל החיים יצרח. '
'יופי אמא, עכשיו לכי מפה'

התעייפתי. אותה רוטינה שוב ושוב. עשרים שנה ושום דבר לא משתנה.
'טוב בדאלק , אנ זז' אמרתי לנג'י . 'חכה שניה אני רוצה להראות לך משהוא.'
הוא הוביל אותי אל חדר השינה המבולגן והוציא מסמכים.
צו עיקול , פניה להוצאה לפועל, צו בית משפט האוסר על חברת סלולר ואחרות לגעת ברכוש הבית ועוד.
'אני בחובות והם לא עוזרים לי' אמר לי נג'י בעצבות.
'למה התפטרת נג'י?' שאלתי.
'כי רציתי העלאה' . ענה.
'אתה יודע שפעם אחת הייתי כל כך מיואש שאיימתי שמישהוא פה ימות, הם או אני. אז הם קראו למשטרה ואסרו אותי. ההורים שלי הוציאו נגדי צו הרחקה, אתה קולט יואל'
קלטתי, מזמן. ברבים מן המקרים שבאתי לבקר, נג'י לא היה בביתו. אני בכל זאת נשארתי. נשארתי ושמעתי . שמעתי על החובות, על מכירת הדירה על פרישתו המוקדמת של יצחק לכסות את החובות. כשמעתי על האלימות לא התרגשתי מהרעיון לערב את המשטרה.

'אם תחזור לעבודה ותחסוך שקל בשקל . תוך כמה זמן תכסה את החובות ?' שאלתי.
'תוך שנה , אולי פחות' ענה.
'נו ?' שאלתי.
'יש לה דירות והיא לא מוכנה למכור. היא יכולה לעזור לי והיא לא רוצה כי היא חולת כסף'
'זה כסף שלה , אתה יודע'
'אז מה?'
'יהיה בסדר נג'י ' אמרתי וקמתי ללכת חולף על פני המיטה המבולגנת.
'אתה זוכר שישנו פה נאור ואני וריססנו עליך ספריי של שירותים בלילה?' שאלתי.
'לא רק אתה ישנת פה. שהייתי חילוני מה שעבר פה. השם ירחם עלי' חייך.

'אתם יודע מה?' נפל לי אסימון כשברקע הרדיו בפינת האוכל שידר קטע מסיפורי פוגי.'המשפחה שלכם שווה סיפור, לפחות סיפור קצר. אפילו תקבל אחוזים' אמרתי לנג'י. ' בשמחה אמר, חשוב להעביר מסר לדורות הצעירים'
'מה את אומרת לאה? נכתוב את הסיפור של המשפחה שלכם?' שאלתי.
'ואוו ואי, איזה סיפור יש לך פה.לא אחד, עשר סיפורים ' אמרה לאה.
התבוננתי בהודיה. 'לא יודע אם עשרה אבל בטח יותר מאחד' אמרתי.
'זה לא סיפור, זו טרגדיה קומדיה ואימה' אמר נג'י בפנים רציניות וצחק.
יצחק שתק.
'אבוא בתחילת שבוע הבא ואתחיל בסיפור, אם ילך טוב אפילו נג'י יקבל אחוזים' צחקתי.
'למה נג'י? מה איתי? ' נזעקה לאה ונג'י עשה פרצוף של ידעתי.
'לא לאה. רק נג'י יקבל' . הרדיו שידר 'פה זה עצם העניין, לא זה עצם של הכלב.'
'לא יפה ככה' אמרה לאה. 'תבוא שוב , טוב ? ' הוסיפה כשפתחתי את הדלת.
'כן.' אמרתי. כשיצאתי ניסיתי את מזלי 'בא למקלחת ג'וני', לא עמדתי בפיתוי והוספתי לחיצה על הפעמון. כשריקת הציפור העיראקית הפסיקה ודלתות המעלית נפתחו, יכולתי לשמוע שג'וני הפסיק לנבוח.

כלים שיעזרו לך לבחור מה ללמוד
המבדק
מחשבן סיכויי קבלה
מחשבון בגרויות
X
שירות אישי חינם
מחפש את מוסד הלימודים שהכי מתאים לך? השאר פרטים
באנר פירסומי